"צללי הברושים על הכביש", תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה של זיוה ילין באשכול התערוכות "מה שהלב רוצה", מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, עוסקת בטראומה, זיכרון והחלמה מנקודת מבט אישית של האמנית. בתערוכה מוצגים מיצבים ציוריים, עבודות וידיאו וציורים גדולי ממדים – חלקם נוצרו לפני הטבח בקיבוץ בארי ובנגב המערבי, וחלקם לאחר מכן ומוצגים לראשונה. בתערוכה עולות שאלות באשר לטראומה, ריפוי וזיכרון, מהו זיכרון ואיך מציירים אותו? ובאיזה אופן הוא מצטלב ומתעצב למהות שעניינה זהות, ושאלות באשר לריפוי והחלמה.

תערוכה של ילין כשם שתערוכות נוספות באשכול עוסקות בזיכרון אישי או זיכרון קולקטיבי, ובמקרה שלפנינו שני סוגי הזיכרון מצטלבים ונשזרים יחדיו.

ילין נולדה וגדלה בקיבוץ בארי, וכפי שציינה במפגש עמה למעלה מ-25 שנה מציירת את בארי ואף פעם לא הרגישה צורך לצייר מקום אחר.

מוראות השבעה באוקטובר מופיעים בחלק מהציורים כעדות – התערוכה מעלה יצירות שחולצו מהסטודיו. קליעי הירי שירו המחבלים פלחו את החלונות וחוררו את העבודות. בתערוכה מוצגות שלוש סדרות של ציורים שנעשו בזמנים נבדלים: הסדרה האדומה, הסדרה הכתומה והסדרה הכחולה.

הסדרה האדומה – המוקדמת משלבת תוכה את המקריות. ילין הגיע אליה עת נגמר לה הצבע עמו ציירה, והחליטה להשתמש בשאריות ממפעל נירלט. "האדום" מספרת ילין, "שימש אותה ככלי להרחקה מהמציאות ומהנוסטלגיה". ואחרי השבעה באוקטובר אמרה: 'הם גנבו לי את האדום".

הסדרה הכתומה – בכותרת "השעה היפה של שי" נקראת על שמה של שי, בתה של ילין ויש בה מן המקסם כדבריה.

הסדרה הכחולה, שונה בצבעה (2024), ומתארת את בארי בשעות הלילה.

על תהליך העבודה ספרה: בסטודיו היא נוהגת לעבוד בחושך; מקרינה תמונות על בדי ציור ובוחנת את הגבול שבין צילום לציור ומה ביניהם – נמצא, נמחק או מופיע בשנית.

אפרופו מחיקה– באמנות, מחיקה היא סימן המסמן את עצמו מעל ובתוך מה שכבר קיים; באמנות, מחיקה אינה מבטלת את קיומם של דברים כאילו לא היו כלל; אלא שבאמנות החזותית, כמדיום מרחבי, המכלול הרב-שכבתי הזה מוצג באחת, ולכן רבים בה סוגי ואופני המחיקה הנוכחים בו-זמנית. בנוסף להעֲלמה במחק, כל אופני המחיקה מותירים עקבות בנוסח ההוספה המכסה ומוחקת: השפשוף במחק פוגם במשטח ומותיר בו סימנים ושאריות שלאחר מעשה. (ובאשר למושג תחת מחיקה, זהו מושג ששאלה האמנות מן הפילוסופיה ומופיע אצל הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר, ובהמשך אצל ז'אק דרידה). [1]

במקביל ילין נוהגת לשלב תצלומים מארכיב הקיבוץ וכן תצלומים עכשוויים. בצילומים היא מבצעת שינויים באמצעות הוספת צבע, מחיקה ופירוק של הדימוי המצויר.

במיצב ( המופיע בכניסה לחלל התערוכה) כפי שציינה שרי גולן במפגש המשותף עמה ועם ילין, "מופיעה נקודת המבט של ילין כילדה בחדר הילדים. היא לקחה את חדר ההורים, שילבה רפרודוקציה של ראובן רובין, ספרים שעניינם אתוס ציוני, טשטוש בין המרחב האישי לבין המרחב הציבורי".

זיוה ילין (1962) ילידת קיבוץ בארי היא אמנית ואוצרת ישראלית. ילין, בעלת תואר דוקטור בלימודי פרשנות ותרבות מאוניברסיטת בר-אילן, וכן תארים באמנות מהמדרשה לאמנות ברמת השרון ובית ברל, שימשה במשך כשלושה עשורים כאוצרת ומנהלת גלריית בארי. עבודותיה מוצגות במוזיאונים וגלריות מובילים בארץ ובעולם.

–

---

1. "תחת מחיקה", אוצרת: אירית הדר, קטלוג, תערוכה מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014.