לפני מספר שבועות, קודם הפתיחה הרשמית ביקרנו קרובת משפחה ואנוכי בתערוכות במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית. תערוכות טובות ומעניינות.

ברצוני להתייחס לתערוכתה של מיטל כץ מינרבו "עבודת שדה" באוצרותה של דרורית גור אריה, המוצגת באולם הכניסה למוזיאון. תערוכה המשלבת בין מיצב יפהפה ומורכב לבין רישומי קיר נפלאים ועשויים ביד בוטחת. התערוכה מלווה בסאונד.

בשנת 1911 הוקמה בכינרת "חוות העלמות", יוזמה פורצת דרך של נשים חלוצות מבנות העלייה השנייה, שביקשו להשתלב בעבודת האדמה ולשבור את גבולות המלאכות הביתיות. נשים אלו – בהובלת דמויות כחנה מייזל שוחט, מקימת החווה – יצרו ענף חקלאי חדש, שהושתת על גני ירק ובוסתנים, בכמיהה לשוויון ולמימוש מהפכת האישה העברייה. במרכזה של התערוכה עומד המיצב הרב-שכבתי הקלוע כולו בטכניקת ראטן מסורתית ופורש לפנינו הצופים גן, שנוצר בידיים נשיות: עצים, פרחים, פירות וספסל. על הרצפה מוצגים ציורים גדולי ממדים בהשראת תוכניות שהתוו בראשית המאה ה-20 אדריכליות נוף ומעצבות גנים אירופאיות מובילות, ביניהן גרטרוד ג'קיל ווִיטה סקוויל־וֶוסט, המתכתבים עם חזון ערי הגנים בישראל, בהן העיר רמת גן. רישומי צמחים, הנושאים את זהותן של חלוצות ארץ-ישראליות שפעלו בתחום, מרכיבים לקסיקון בוטני נשי. לצידן, עבודת סאונד מקורית של בניה רכס נמהלת בשברי שיחות מאסֵיפות קיבוץ ובקטעים מיומני הנשים – עדות להתנגדותן למבט הגברי ולניסיון להסליל אותן לתחומי עבודה מסורתיים. מיטל כץ מינרבו מייצרת לקסיקון צמחים נשי מומצא, המבקש לקרוא תיגר על גבולות תרבותיים ומגדריים. באמצעות מעשה הקליעה בחומר הגמיש היא מייצרת מבנים הבוחנים את מארג היחסים בין טבע, גוף וזהות נשית, ובתוך כך חושפת מנגנוני הדרה והשכחה. התוצאה היא גן חופשי ממוסכמות, המאפשר עיבוד הזיכרון והצבת הקול הנשי במרכז ההיסטוריה והאמנות.

עוזרות לאוצרת: אורית הולנדר, גילי זיידמן | עבודת סאונד: בניה רכס | קולות (יומני החלוצות): נעם ונקרט, טל קובו, נועה תבורי | ייעוץ היסטורי: ד"ר אסתר כרמל-חכים, ד"ר צפרירה שחם-קורן | קליעה: נינו אחי יובל, יותם גורן, תמר הכט, ג'קי לוי, לילך מוסקוביץ, דנה רוסלר