עולמות זעירים / מיניאטורות באמנות עכשווית מוזיאון תל אביב לאמנות,  אוצרוּת  גלית לנדאו אפשטיין  עוזרת לאוצרת: עדנה קוקיה 11/2/26​-​3/10/26 לכתיבה

גלריות צ’ארלס ואוולין קרמר; גלריות פייר ומניוסיה גילדסגיים; הגלריה ע”ש רות וברוס (ברוך) רפפורט הבניין ע"ש קרן משפחת פאולסון

קרדיט צילום: אלון שריג

מיניאטורה (מִזְעֶרֶת) היא דימוי מוקטן בציור, בפיסול או בספר, המשמר את יחסי הגודל של המקור. כוחה של המיניאטורה טמון ביכולתה המופלאה לשאת בתוכה מאגר זעיר, עשוי בקפידה ומעורר השתאות, כביטוי לרצון להנציח את הבר-חלוף.

מימין לשמאל – ורד אהרונוביץ', תום וחני
ורד אהרונוביץ

הגדרת המיניאטורה אינה אחידה בתרבויות העולם. ההגדרה הקלאסית נסמכת על קיומו של מקור, אך באמנות העכשווית מופיעים לא אחת עולמות מיניאטוריים שאין להם אב־טיפוס ממשי, אלא נוכחות של דימוי ממוזער המאזכר דמות, חפץ, חלל או סביבה. מכל מקום, בין שהמיניאטורה משתייכת לימים עברו ובין שלהווה, יש לה מספר תכונות יסוד: היא משמרת זיכרון, מענגת ומהנה, יוצרת תחושת שליטה בעולם מצומצם, ומציעה נקודת מבט חובקת כול.

מימין לשמאל – ענבל הופמן ושראון פז, פוג'יווארה ובן ווטיה
על הקיר – רוני טהרלב בתוך הויטרינה: דיוקנאות מיניאטוריים מהמאות ה-19-18

מתגלמת בשבעה־עשר חדרי המיניאטורות של הלנה רובינשטיין (1870–1965) שנתרמו למוזיאון ב־1968 ותצוגת הקבע שלהם חודשה ב־2022. החדרים הללו, מרתקים ומעוררי השתאות, מהווים נקודת מוצא לתערוכה המציעה מבט אחר על עולמות מיניאטוריים.

מימין עם כיוון השעון: אמיר תומשוב (אובייקטים לבנים), קונסטנטין בוים (מזכרות ניקל אפורות בויטרינה),  נוי ותמיר (זירת קרב מקרמיקה על שולחן), גיא גולדשטיין מעין לונה פארק / יריד צבעוני

בהשתתפות: נעמי אבליוביץ', ורד אהרונוביץ, דן איתן ויצחק ישר, קונסטנטין בוים, גיא גולדשטיין, דינה גולדשטיין, ענבל הופמן ושראון פז, בן ווטייה, שירה זלוור, רוני טהרלב, שאול כהן, רניי מזור, נוי ותמיר, אפרת נתן, True Twins, טרייסי סנלינג, אירן ספייר, סיימון פוג׳יווארה, דורית פיגוביץ גודארד ואפרת בלוססקי, אידית פישר כץ, תום וחני, אלקי הרשברג, מנשה שקמוני, אלון שריג, אמיר תומשוב

מימין בתוך "החדר ה18" (במקום החור בו היו מכניסים את הראש ורואים מודלים לבנים מוקטנים של המוזיאון)  – דינה גולדשטיין , דמות לוחם ספרדי מעל הבית ודמות נערה נושאת קנקן חלב משמאל – אידית פישר כץ
אדית פישר כץ, לוחם ספרדי

בעלי מלאכה (ארטיזנים) אלמונים יצרו במהלך מאות שנים מיניאטורה נטולת חתימה ומעמד אמנותי מוצהר. פרק מרכזי בהתפתחותה מתקשר לבתי הבובות – מרחבים מדומים בקנה מידה מוקטן, ששימשו זירה להמחשת אשליית השליטה בדימוי הבית ובסדר החברתי. הממד המשחקי, הקשור לילדות, בשילוב המלאכה המדוקדקת, מייצרים אשליה של עולם ברור ומוגדר עד כדי אידילי.

ימין – אירן ספייר , אמצע (הצצה) – טרייבי סנלניג (בית אמריקאי), שמאל – נעמי אבליוביץ' (אפים זעירים)

גלית לנדאו אפשטיין אוצרת התערוכה מציינת: "אמנים עכשוויים נשענים על מסורת זו, אך עושים שימוש מודע בדימוי התמים והפתייני של המיניאטורה כדי לערערו מבפנים, ולהטעין אותו בתכנים מפתיעים, מורכבים, לעיתים מטרידים ואפלים. התערוכה נעה בין יוצרים שהמיניאטורה היא שדה עיסוקם המרכזי, ובין אמנים שהפנו אל המיניאטורה מבט חד־פעמי בהקשר של יצירה מסוימת. לצד אלו נכללות גם עבודות מיניאטוריות שנוצרו לצורך הדגמה, תיעוד או שימוש מקצועי, ומוצגות כאן בתוך מסגרת אמנותית."

ימין – אידית פישר כץ – דמות של גברת בעלת שמלה ירוקה מהחדר הויקטוריאני, שמאל  – אירן ספייר – חנויות חלום.

המזעור משמש אמנים כאמצעי למציאת מפלט וכמעשה של תיקון בעולם הנתפס כאוטי יותר מתמיד. המיניאטורה מתעלת את הכאוס לסדר, מעניקה נחמה ויוצרת עוגן של יציבות בתוך הקיום הסוער והמעורער. היקום המיניאטורי, בעל אופי חמקמק ומסקרן, משקף את אנושיותנו ושבריריותנו ומאפשר חיבור עמוק ואינטימי לאמיתות נסתרות שרק הממד הזעיר מצליח לחשוף.

תודה על הטקסט

כתיבת תגובה