מוסררה בוגרים 2019, תערוכה התערוכה פתוחה בתאריכים 11.7-30.7, ימים- א-ה בין השעות 10:00-19:00, ימי שישי 10:00-14:00

בתערוכת הבוגרים של בית הספר מוסררה, מוצגים התוצרים של בוגרי המחלקות – צילום, אמנות מדיה-חדשה, תקשורת חזותית ומוזיקה חדשה.

תערוכה מרשימה המסתעפת למתחם תצוגה במספר מבנים. תערוכה רב-תחומית זו, מפגישה בין המחלקות השונות. מצויות בה עבודות הנמצאות על קו התפר בין אמנות לבין טכנולוגיה, תוצרים חזותיים שונים, צילום ומיצבי צילום ווידאו מותאמי חלל, פרפורמנס ומיצבי סאונד.

תמטית מצאתי בה מפגשים פוריים המעסיקים את היוצרים/ות – העיר ירושלים, המרחב העירוני ותווי העיר והשכבות שבה, קדושה וחולין, שירה. הטבע על מופעיו השונים מככב אף הוא בחלק מהעבודות, כאוס ושפיות, תפיסות של קץ (אפוקליפטיות), מציאות מדומה ורבודה, ותפיסות של זמן המופיעות אף הן בחלק מהעבודות.

בהחלט ניתן לראות הפריה הדדית ושיתופי פעולה מעניינים ומאתגרים בין יוצרי/ות העבודות.

מוטי אולשטיין, Anticipatingהציפייה לגאולה עומדת במרכזו של פרויקט זה המזמין את הצופה לחוות את התחושה של ציפייה והתגלות. אולשטיין יצא לשאול בחוצות העיר  על תפיסת המשיח כפי שהיא נחווית בחיי היום יום. השיחות העלו הרהור עכשווי לגבי מושג המשיח הפנימי של האדם, שורש ביאת הגאולה דרך הפעולה, ועל השאיפה לגאולת העצמי.

ממתינות. קרדיט מוטי אולשטיין.png
מוטי אולשטיין

המיצג מורכב ממכלול הקרנה, חוויית מציאות מדומה (vr) וממשק האזנה, המיועדים לשימוש הציבור. חוויית הVR- מזמינה את הצופה להתנסות ברגע אחד של התעלות ואחדות. אפשר  לחוות אותה כחוויה רוחנית, כתפילה, טקס מעבר, רגע של התבוננות וחיבור.  כוונה לצאת למסע קצר הבוחן את הגבולות שבין מציאות ודמיון, בין המתנה למימוש, בין אמונה והגשמה.

אבי אלקיים, Trance Human "מבטן האדמה אל צווחת רעם השמים" – במופע אודיו ויזואלי מופשט יוצר אלקיים מופע עתידני המתרחש בשנת 2043. טראנס – יומאן"  חולה שמתמודד עם מחלת הסכיזופרניה מסוג "פרנואידי", מייחל לשינוי במצבו באמצעות הטכנולוגיה המתקדמת של התקופה.

עבודה של הופעה. מוזיקה אלקטרונית ומניפולציות וידאו בזמן אמת. בצורה מופשטת – דמות של סכיזופרן שעובר מסע בעקבות המופע. אלקיים צילם הכל וגם יצר את המוזיקה.

אלנתן אריאל –  מציג בעבודתו צילומים מותאמי חלל, וידיאו ואובייקטים. מרחב עשייתו מתייחס לירושלים בה נולד. "אני מופנם בתוך ירושלים וירושלים גם בתוכי". הוא דוגם דגימות דיגיטליות מהנוף והארכיטקטורה הירושלמית, ומייצר סימולקרה. אריאל תוחם את מבטו לשבע שכונות בלבד ומשתמש בצילומים האלו ליצירת מרחב מדומיין, אינדיבידואלי ונקי מהפרעות, עם חוקים משלו, שמאפשר לצופה מבט משלו.

תלפיות , הדפס דיו. קרדיט אלנתן אריאל.jpg
אלנתן אריאל

שלומי בן עזרא – עונת הליקויים הקראת שירה בין אור לחושך – עונת הליקויים הינו פרויקט המנסה לבחון את המושגים ליקוי חמה וליקוי ירח. שתי התופעות נתפסות מחד ע"י מרבית בני האדם כאירועים מעוררי התפעלות, פלאי טבע. ומאידך, ישנה גם תפיסה המשותפת לדתות רבות ואמונות עתיקות בהן זמן הליקויים, שינוי סדרי השמיים הינו בעל השפעה חזקה על חיינו בכדור הארץ ומבשר רעה.

במסגרת עונת הליקויים מתקבצים יחדיו משוררים רבים לטקס שירה פולחני מול השמש,
בתערוכה זו מוצגת ערכת עונת הליקויים המיועדת לטקס השירה; החוברת מכילה את המידע והכלים הנדרשים להכנה לליקוי.

שם בראל – עבודת מיצב בחלל אינטראקטיבי.

איה גבריאל, עירוי מיצב וסאונד אינסטלשיין – טיפות מים מטפטפות על תופים. איה חיפשה דרך שתעזור לה לשלוט בטיפות, רגעים אקוסטיים המתמסרים לכללי יסוד קוסמיים, למצב של מתח מתמיד בין שליטה לשחרור. מים, חומר אורגני חמקמק, קשה לשלוט בו. הטיפות הן טריגר למופעי הסאונד שקורים בחלל. והגשם זו המוזיקה הראשונה שהאדם שמע. איה גבריאל.jpeg

בתוך פרפורמנס שנוצר בחלל המיצג, נבחן החיכוך בין אלמנטים סונאריים ופלסטיים. מיצג עירוי מבקש להדהד את המוזיקליות והקצביות הראשונית שיש באלמנטים אורגניים בטבע; להוריד עומס מהמחשבה ולהתחבר ללב.

יובל גוטליב, התאספות מיצג והופעה חיה – התאספות היא יצירה בת ארבעה חלקים לרביעיית מיתרים ומכשיר הקלטה.
היצירה נעשתה בהשראת המוסיקה הקאמרית ובמיוחד של הרביעיה, גוף רב תקופתי שהתפתח באופנים שונים לעבר קדמת הבמה של החדשנות המוזיקלית.
באמצעות הקלטה ונגינה לאחור, ובמקביל לנגינה חיה של רביעייה קאמרית בטכניקות מסורתיות ומתקדמות, נוצרות שכבות המותחות את גבולות הזמן והמסגרת של מוזיקה אינטימית זו. התאספות נוצרת מתפקידים כתובים ובחירה חופשית של הנגנים ברביעייה, כך שכל ביצוע הינו ייחודי וחד פעמי.

עמר גולדברג, קו – ״קַו״ הינה עבודת סאונד בת שישה חלקים המבטאת עולם עשיר של גוונים ומרקמים, רגעים של שקט ותסיסה ותזזיתיות מתחלפת בין הקר והמנוכר לבין הטבעי והמוכר.

ריבוד הסאונד בעבודה נוצר על ידי מלאכה מדוקדקת של שילוב סינתיסייזר מודולרי אנלוגי, כלים דיגיטליים (Max/MSP) וכלים אקוסטיים מעשי ידי האמן – מָטְרִיאַנְדָה – כלי הקשה/קשת העשוי מעץ וקפיצים. כל אלו מוצבים במרחב ארבע-ערוצי (קְוַאדְרוֹפוֹנִי) וביחד מהווים שער לדיאלוג מתמשך בין החומר המוזיקלי הנשמע ובין ההמשגה שלו על פני ציר הזמן.

עמית דגים SD EPעמית דגים הוא מוזיקאי ואמן סאונד. האלבום SD EP  שלו הוקלט ומוקסס ב-9 חודשים האחרונים, עם סינטיסייזר מודולרי ומחשב. הטראקים באלבום נשמעים כחלק מניסיון מתמשך למצוא איזשהו מקום בין חוויה פיזית ישירה, חדה וחותכת, לבין חוויה דיסאסוציאטיבית וורבאלית, כאוטית וחלומית. רגעים של בלבול וצלילות, מלודיות נוזלות ונמרחות. מקצבים מתפרקים ומתלכדים לכדי צורות חדשות. חללים משנים מקום וממדים.

עמרי דה פיצ'וטו, Chaosymmetry"how small a thought it takes to fill a whole life" Ludwig Wittgenstein

במערה קטנה במקום בלי שם לפני היות הזמן, ישב שבט קדום ודיבר את ניצני המלודיה. היה זה רגע חסר יחוד שהתגבש לכדי משהו שגדול מסך חלקיו ומספק שכבת מגן להמשך המסע העתיד לבוא. מכל פינה מגיעות מכשפות, השמיים משחירים ותן נשמע ברקע. מילים בוקעות מהחשכה בערפול מסחרר, חוקי הפיזיקה משנים כיוון, ומאום אינו מה שהיה. זהו רגע אחר בזמן אחר, צל ישותן של דמויות לא קיימות מופיעות לבכורה עולמית של יצירת מחול לא אמיתית. טיול כאוטי בנבכי העבר במבט מסחרר ולא מובן.

היצירה chaosymmetry התחילה מהרעיון של כאוס סימטרי. כלומר השאלה של איך אפשר להציב חומרים מוזיקליים רנדומליים לתוך מערכת חוקים נוקשה אך דינמית, בעלת שינוי תמידי ונרטיב שחוקר את הרעיון הזה בתקופות זמן שונות בעלות סימטריה שונה אך דומה.

דוד הכהן, Findingsהכהן הוא יוצר מוזיקה אלקטרונית מירושלים – David Hacohen is an independent electronic Music producer from Jerusalem, Israel. Blending mainly house and tech house with downtempo synth sounds and atmospheric pads to create sonic journeys.  'Findings' is his first album.

איתמר כהן, משקל – "אני מנסה לשיר ולרקוד בתוך מציאות שבורה וכאוטית
אני מנסה לחזור לבית חדש אני מנסה להמציא זהות אני מנסה להפוך אלקטרו לטראפ ובחזרה לצעוק וללחוש לעשות טאראב על 130 פעימות לדקה לעשות ראפ בעברית על הקלטות שטח לשבור ליפול ולהרים".

דניאלה ליונגסברג, F-MOGF-MOGis Daniella Ljungsberg's first solo album. All the sound sources in the album originate from glass.

ארון אלבום שנוצר מסאונד של זכוכית. יש מחשבה להציג זאת בחלל שתהיה לכך ויזואליה. הכל הינו חריקות, סאונד של זכוכיות.

הילה עבהאל, צינורות מ.3 – זרם התודעה האינסופי, מחשבות שמתרוצצות הלוך ושוב בתעלות נפשנו מובילות לרגעים של ערפול כל החושים. לעיתים צפים בבריכה, לעיתים מאבדים את העשתונות.

מעין וינר, קורא שנית – הפרויקט מציג סידרה של כרזות פוליטיות בהשראת אורי אבנרי ז"ל ועיתון "העולם הזה", ארכיון ושעלה באינטרנט. תוך קריאה חוזרת של הכותרות והשערים של "העולם הזה", וינר משווה ומערבב בין אז והיום, מוציא מהקשר, וחושף את אבק הזמן. קורא שנית מותח קווים ומקשר את אותה התקופה שמונצחת בדפים לימינו אנו. נדמה כי מרחק הזמן פחות גדול ממה שהיינו מצפים.

מיכאל טיבר, The Engrew Creaturesבעבודה זו חיבר טיבר תחילה את אותיות העברית והלועזית (היושבות ביחד במקלדת) על-מנת ליצור אותיות חדשות. החיבורים והניסיונות הובילו אותו לבריאת אייקונים (דמויות) הבנויים מהיבריד האותיות. לכל אייקון/דמות יש שם משלה אשר בנוי מהאותיות שממנה היא מורכבת.

אבישג סיבוני, Patterns of Pollusionבפרויקט זה עוסקת סיבוני בהשפעות ההרסניות של דפוסי ההתנהגות שלנו כחברה על הסביבה. היא עושה זאת דרך יצירת פאטרנים, והחיבור שלהם לעולם האופנה ודפוסי הצריכה שלנו. הפאטרנים מורכבים מקולאז'ים ומחיתוכי תמונות של סוגי זיהום שונים שיצרה מתמונות שנלקחו ממנוע החיפוש של גוגל. הנראות של הזיהום מוצגת לנו כמשהו אטרקטיבי ואסתטי. בעבודה זו מעבירה סיבוני ביקורת גם כלפי אלו אשר ניתן להגדירם כבעלי מודעות סביבתית גבוהה יותר שאף שצורכים אופנה אקולוגית יותר וכדומה, ממשיכים לצרוך דבר אחר, עד הטרנד הבא.

פאטרן פלסטיק. קרדיט אבישג סיבוני.jpg
אבישג סיבוני

הטקסטים הכתובים על הקיר הינם נאומים של גרטה ת'ונברג Greta Thunberg נערה בת 16 משוודיה, אשר נושאת נאומים ברחבי אירופה בנוגע למשבר האקלים.

בר ערן, בין וגם, מיצב ופרפורמנס – בר ערן- אמנית קול, עובדת עם מערכות אלקטרוניות לא יציבות וכלים אקוסטיים בשימושים נרחבים, מתעסקת באימפרוביזציה, ובאיכויות הגלומות בטווחי הביניים של הנגינה והכלים עצמם. גננית אקולוגית, חברה בקבוצת unitemp הירושלמית.

העבודה במיטבה בדלת סגורה. במהלך התערוכה אני אארח חברים ואת עצמי בתוך החלל, כל הפרטים באיוונט: https://www.facebook.com/events/713248255799072/

איתי פיטוסי ?  

עמוס פלד, ארמגדון – זמן הוא ביולוגי, הוא מטבוליזם, הוא תהליכים כימיים בתוך התא, הזמן נוצר מהחיים עצמם. מודעות לזמן היא דבר שונה ( היא אסון וברכה), בגלל הריחוק
כשאנחנו חורגים ממקצב הזמן, אנחנו לרוב מתקיימים דרך המודעות לזמן הקצר
שמשאיר אותנו מחוברים – השמש\ הירח\ שעון\ קפה שמעלה עובש,

בחלל הפרויקט פועלת מערכת אוטונומית הקוראת את גלי המוח וקצב הלב של "המתנדב",
המחובר למערכת מציאות מדומה אינטנסיבית הפוגעת בתפיסת הזמן והחלל הנורמלית ומשדרת את גלי המוח ופעימותיו אל מערכת ווידאו\סאונד אנלוגית הבנויה ממשדר RF שמשפיע על תמונה וסצנות במסכים ורמקולים. "המתנדב" מחובר גם ללופים של ווידאו הלקוחים ממקטעים שעמוס בחר מצילומי ווידאו שצילם. הלופים משחזרים את אותה שניה שעמוס בחר שוב ושוב ושוב ומוציאים אותה מההקשר הנורמלי.

חגית טאי צברי, את נמצאת כאן – העבודה "את נמצאת כאן" עוסקת במרכז העיר ירושלים- האזור בו גרה האמנית עשר שנים ומבקרת בו מילדות. "רציתי להפשיט את העיר מהמשמעויות הפוליטיות, הדתיות וההיסטוריות שמייחסים לה ולהסתכל עליה כמי שגרה בה, כאן ועכשיו. אני מאמינה כי המרחב העירוני מייצג ומשפיע על המרחבים הפנימיים של המתגוררים בו. אני משתמשת במפות, בצילומי אויר, בווידאו ובטקסטים כדי לחקור את העיר ולנסות לבטא את המכלול של מה שאני מרגישה בה." שימוש במפות על-מנת לחקור את המרחב העירוני מצד אחד, וחקר המפה ככלי לבטא את החוויה העירונית, דרך פריזמה אישית, מצד שני.  למעט אחת, כל העבודות מתבססות על צילומים ממערכת המיפוי של עיריית ירושלים.

אביגיל צדיק, שיר אהבה לירושלים – אביגיל צדיק מציגה עבודת חלל הכוללת סאונד, מיצב ווידיאו. היא יוצרת בירושלים אשר מפעילה אותה כעיר רב תרבותית ומרובת קולות, צבעים וטקסים. את הפרפורמנס הווקאלי המתועד בווידיאו היא יוצרת במקומות תפילה בעיר- בתי כנסת, כנסיות ומסגדים. קולות התפילה וקולות הטירוף הקיימים בעיר המורכבת הם מצע לעבודתה. היותה עובדת סוציאלית אשר עובדת עם הקהילה בעיר, ועם אנשים שהחברה מדירה אותם בשל היותם אחרים, משפיעה על תפיסת עולמה כאמנית רב תחומית אשר מתייחסת בעבודתה גם להיבטים נפשיים.  שירה: אביגיל צדיק  קלרינט: ניתאי לוי

שרון קספר, נדודי שירה – היוצרת טיילה בארץ, מדרום לצפון, על מנת לאלתר עם מוסיקאים מארחים שונים מסגנונות שונים, ולבחון לבדה ויחד איתם מה מוביל לאלתור טוב, ליצירה פורה, וכיצד ניתן לעבד חומרים רבים ושונים בתור יוצר מאלתר.

אלינורה שוורץ, Schumtzigאלינורה שוורץ חיה כאמנית נסתרת בקהילה החרדית. עבודותיה נעות על פני מדיומים שונים: וידיאו, צילום, פרפורמנס, מיצב וטקסטים. המחקר הוויזואלי שלה נשען על ההיסטוריה הפרטית של מי שמצויה בתוך מערכת חברתית בעלת אמונות, חוקים וגבולות, אך גם עומדת בעמדת הצופה מבחוץ. כרקדנית לשעבר, היא מייצרת פעולות אותן היא מתעדת באמצעות צילום ווידיאו. היא מחברת בין שפה חזותית עכשווית לבין השפה התורנית המגולמת בכתובים : הגמרא והתנך. בעבודותיה היא נוגעת בשאלות של מגדר, מיניות וטקסי נשים. בתערוכת הגמר שלה היא מציגה מגוון זהויות אשר קיימות עבורה בחיים ומיוצגות באמצעים אמנותיים.

אמילי, Irritable Syndrome  – ההפרעות שיש לאמנית לא נתפסות לעתים בעין המתבונן, לעתים הן קלות. מרבית הזמן הן סוג ש כאוס בר-שליטה, הלוצינציות ויזואליות שיכולות לקרות בכל רגע… בדרך כלל היא יכולה לבודד אותן מהמציאות, להתעלם מהן ולעתים אף להנות מהן.  הן לימדו אותה איך להתמקד בריבוי של דברים בו בזמן. הן הפכו אותה לאדם "מקשיב" , לימדו אותה איך לתכנן דברים ביתר דיוק. ולעתים הן גיהינום….

התערוכה מנסה להראות את האספקטים המהנים יותר של אמילי, ואפשרות לתעד את רגשות הצופה באמצעות מצלמת וידאו. ההתנסות של הצופה תושפע ממיצגים שנאצרו וטופלו ע"י האמנית… הרצון הוא ליצור an Irritable, Beautiful, Syndrome.

ורוד שמאסנה, מחנה פליטים שועפת

וורוד נולדה בכפר קטנה אשר ברשות הפלשתינאית. היא נולדה לקוית שמיעה ועברה עם משפחתה למחנה הפליטים שועפת כדי לקבל תנאים סוציאליים טובים יותר. בשלוש השנים האחרונות צילמה בכפר קטנה ובמחנה הפליטים שועפת את הסביבה, ואת החיים בבתי המשפחה בשני המקומות. בעת הצילום ברחוב, היא מתארת מצד אחד את המחסור בתשתיות, את האשפה, ומצד שני מחפשת גם את יופינ של האבן והטקסטורה שלה. כשהיא מצלמת בבתים מעניין אותה להראות את החללים שמשמשים את המשפחה: מטבח, סלון, חדר שינה, מרפסת שמשקיפה החוצה. בפרויקט הגמר, מציגה וורוד את הסיפור של שועפת. חלק מהצילומים צולמו בחשאי באמצעות מצלמת הטלפון, ואחרים באמצעות מצלמה אנלוגית ודיגיטלית. חשוב לוורוד להראות את המחנה לחברה הישראלית. מקום שחלק מהישראלים, היהודים לא יכולים להיכנס פנימה.

צילום ורוד שמאסנה 8.jpg
  ורוד שמאסנה

רון שסקין, פוטנציאל// מגברים  ?

 

ליווי וריכוז פרויקט הגמר: אבי סבג, איילת השחר כהן, בת דזבלי, אילן גרין, גיא גולדשטיין, רם ברכה, טלי בן נון, יוני ניב, קיקי קרן-הוס, נועם ענבר, דן ויינשטיין, ערן זקס, אורי דרומר, ליאור פינסקי, אבי ברמן   עיצוב חזותי: דר לאור

תודה לאנשי מוסררה על המפגש המעניין, על האירוח ועל השינוע.

החומרים הם עירוב של אלו מהמפגש + האתר. https://www.musrara.co.il/graduation-2019/2019/06/16/%d7%9e%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9f/

כריסטיאן דיור ומרי קוונט, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון

20190505_110440.jpg

20190505_115610.jpg

במוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון מוצגות שתי תערוכות Christian Dior: Designer of Dreams   עד 1 בספטמבר 2019  ו-Mary Quant עד 16 בפברואר 2020. הביקור במוזיאון זה השוכן בבית מרלבורו בסמוך למוזיאון ההיסטוריה של הטבע ומוזיאון המדע הוא חוויה בפני עצמה. מוזיאון המשלב בין ישן לחדש; ארכיטקטורה אדוארדיאנית וויקטוריאנית, פיסול קלסי וניאו קלסי וכותרות ארכיטקטוניות בצד עיצוב ואופנה, ובנוסף התענגות על מגוון האפשרויות למנוחה ולפסק זמן בין תערוכה אחת למשניה החל מפינת קפה ועד למסעדה.

תערוכת כריסטיאן דיור: "מעצב החלומות" אמר: "אין מקום אחר בעולם, פרט לארצי שלי, שאת החיים בה אני כה אוהב. אני אוהב את המסורות האנגליות, הנימוסים האנגלים, הארכיטקטורה האנגלית. אני אפילו אוהב את האוכל האנגלי."

20190505_112318

IMG_20190505_112359.jpg

20190505_112356.jpg

 

20190505_110906

בתערוכת כריסטיאן דיור (משנת 1947 ועד לזמן זה), אנו מתחקים אחר ההיסטוריה והאימפקט של אחד מבתי האופנה המשפיעים ביותר במאה ה-20, נחשפים להשפעה המתמשכת ולקשר של דיור לבריטניה. מבט מקרוב ניתן לשימוש של דיור בטקסטיל, אופן העבודה ושיתופי הפעולה של בית אופנה זה עם יצרנים בריטיים. בתערוכה נערך שיח על עבודת השימור לקראת התערוכה.

20190505_112901.jpg

20190505_112406.jpg

IMG_20190505_112116.jpg

 

IMG_20190505_112137.jpg

IMG_20190505_112727.jpg

מחקר מעמיק נערך לקראת התערוכה על עולמו של דיור על-ידי היסטוריונים של אפנה, אוצרים, משמרים ומעצבים. החל מהשמלות של דיור שעוצבו עבור הנסיכה מרגרט לכבוד חגיגות יום ההולדת ה-21 שלה, ועד לפריטים נלווים ובגדים תחתונים. המחקר נעזר גם בארכיב של המוזיאון.

IMG_20190505_112631.jpg

בתערוכה מעל מאתיים פריטי ביגוד, ומעל חמש מאות חפצים בצד סרטים, איורים ורישומים, מגזינים, אביזרי אופנה, בשמים, מוצרי איפור, ועד חפצים אישיים שהשתייכו לכריסטיאן דיור.

IMG_20190505_112757.jpg

תערוכת מרי קוואנט

מרי קוואנט: "באופנה הרעיון הוא לעשות בגדים אופנתיים שיהיו אפשריים לכל אחד".

IMG_20190505_114522.jpg

IMG_20190505_114708.jpg

 

IMG_20190505_114635.jpgIMG_20190505_114557.jpg

 

סוד ההצלחה של קוואנט מצוי ביכולת לשלב בין אריגים איכותיים, מקוריות וחדשנות, ועיצוב מינימליסטי ונוח ומונגש להמונים.  וכמובן חווית קנייה. קוונט שפתחה בוטיק בשם bazaar ברחוב קרנבי בלונדון הציעה מראה צעיר ועכשווי. בזכות חצאיות המיני שלה זכתה מרי קוונט לתהילת עולם , וגם בזכות טוויגי, דוגמנית העל.

IMG_20190505_114805.jpg

בתערוכה מגוון פריטים מחצאיות מיני ועד למכנסונים ומייק אפ המורים על מהפכת האופנה שחוללה קוואנט ברחוב הלונדוני.

Heavenly Bodies: Fashion and Catholic Imagination Exhibition

c2_oceania_v001
Installation view of “Heavenly Bodies: Fashion and the Catholic Imagination,” 2018, at Metropolitan Museum of Art, New York.
©METROPOLITAN MUSEUM OF ART

המטרופוליטן מכריז: תערוכת "Heavenly Bodies: Fashion and Catholic Imagination" הינה התערוכה שזכתה לקהל הרב ביותר בתולדות המוזיאון. בקהל ביקרו 1,659,647 אנשים.

Greenberger, A.(2018, October 11). Re: Met Says ‘Heavenly Bodies’: Fashion and Catholic Imagination" Is Most Visited Show in Museum’s History. Retrieved from http://www.artnews.com/2018/10/11/met-says-heavenly-bodies-visited-show-museums-history/?utm_source=ARTnews+Today&utm_campaign=4d7cb2a0ea-EMAIL_CAMPAIGN_2018_10_11_08_28&utm_medium=email&utm_term=0_1e263780b8-4d7cb2a0ea-292952125

על התערוכה כתבתי בעבר בפוסט

כשאופנה, הכנסייה הקתולית ומוזיאון המטרופוליטן חוברים יחדיו… תערוכה במטרופוליטן 10.5.2018-8.10.2018

https://zivakoort.com/2018/03/19/%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%A7%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%9E%D7%98/

 

 

נגה יודקוביק-עציוני, שמלת חישוק, 2018, חומרי מחזור, ציפוי בניירות, תערוכת Dress Code, מוזיאון חיפה לאמנות, אוצרת: לימור אלפרן-זרד. פתיחה 4.8.2018

IMG_20180804_212246.jpg

על עבודתה כותבת נגה יודקוביק-עציוני: "את העבודה שמלת חישוק, הכנתי במיוחד עבור תערוכה זו לאחר ובהתייחס לטקסטים שנשלחו אלי.

העבודה, שמלת חישוק בגזרת קרינולינה, בנויה כולה מחומרי מחזור שאותם ציפיתי בנירות שונים ומגוונים בצבעי שחור ולבן (פקקים, גלילי קרטון, קופסאות, קשים לשתייה ועוד).

הרעיון לשמלה זאת נולד בעקבות האהבה הגדולה שלי מילדות לדמויות הנשים מסיפורי הילדים. כולן לבשו שמלות בגזרה זאת: סינדרלה, שלגיה, היפיפייה הנרדמת וכו'…

השמלה היא פריט לבוש המורכב משני חלקים: התחתון, חצאית בגזרת קרינולינה. בגזרה התייחסתי לצד אחורי ולצד הקדמי בטיפול שונה, התייחסתי לתפרים בצדי הבגד בטיפול שונה ולחגורת החצאית אף היא בטיפול שונה. את המשך השמלה השארתי לצופה להשלים בדמיונו. גזרה זאת היא מגזרת השמלות המטשטשות/מרחיקות את הבגד מהגוף, לא מהמבליטות".(מהטקסט של יודקוביק-עציוני)

ביגוד משתייך לתקופה ויכול לגלות חברה ומאפייניה. בדומה, שפת הביגוד יכולה להיות קשורה לשפות אמנותיות אחרות. נראה שיש בייצור אופנה באספקט המהפכני שלה הקשר לחיפוש של האמנויות הפלסטיות ו"החדשות", אחר צורות, צבעים, חומרים מיוחדים ורגילים. וכמובן, ההקשרים ביניהם קיימים: הגוף והקודים הרבים שלו; יצירות האופנה ועבודות באמנות שורשיהן בפרספציה של הגוף אחורה בהיסטוריה.

מראשיתו, הלבוש תפקד כסימבול של דיפרנציאציה חברתית ומינית; לבוש נשי וגברי התחרו בסגנון ובאקסטרווגנטיות. יש לזכור שאופנה, דרך הביגוד מספקת מודעות עצמית ומאפשרת לכל אדם להביע את אישיותו המיוחדת. המשחק החברתי מבוסס על הופעה ומלאכותיות. בשם ההופעה החיצונית נשים סבלו; לא רק המחוך והקרינולינה אלא גם מדיניות הרזון שהיתה תוצר לוואי של הדמויות הדקיקות של שנות ה-60.

יודקוביק-עציוני בחרה בגזרת הקרינולינה. גזרה זו היתה חלק מהאופנה במהלך המאות. החצאית התומכת היתה עשויה בד כותנה או ליינן בצירוף חישוקי מתכת. השאיפה היתה קרינולינה עצומת ממדים, מקושטת בעיטורים כגון אמרות. לעיתים נוספה תוספת  שיער סוס, בעיקר מאחור, להבלטת הישבן.

יודקביק-עציוני כותבת: "בעבודה שמלת חישוק התייחסתי לנושא שכתבתם בטקסט. 'אני צורך משמע אני קיים' התייחסות לתרבות הצריכה. לכן העבודה בנויה מחומרי מחזור פשוטים הנצרכים בכול בית והרבה מצד אחד ומצד שני הבחירה בדימוי שמלת הקרינולינה שהיא נרכשת כיום בעיקר לשמלות כלה, לאירועים מיוחדים לא כבגד יום יומי.  (קניה למשהו מאוד יחיד ומיוחד).

עניינה אותי ההתמודדות עם הנושא במובנו ובצורתו הפיסולית, המהווה פרט חשוב בעבודותיי. אפשרות ההפשטה בעבודת הפיסול מרתקת אותי ביותר. גם בעבודה זו עניינה אותי בניית הצורות המופשטות היוצרות את השלם". (מהטקסט  של יודקוביק-עציוני)

IMG_20180804_212253.jpg

יש לציין שחלקה העליון של שמלת הקרינולינה היה צר במאוד וצמוד לגוף, מבליט את מדגמי הגוף, בעוד  הכתפיים והזרועות  היו חשופים. נגה בחרה כאמור להשאיר לצופה את השלמת החלק העליון בדמיון..

בנוסף, הבחירה בחומרים ממוחזרים, "נמוכים", מעלה דיון נוסף בעבודה זו באשר לטיבה של תרבות הצריכה בימינו "צרוך, זרוק"… ואף על אמנות "המשחקת" בחומרים נמוכים-גבוהים למטרותיה.

יש לזכור שאופנה מתפקדת כתופעה חברתית, פוליטית ותרבותית, וככזו הקשרים שלה עם האמנויות הפלסטיות רבים ומגוונים. יש המטעימים שביגוד הנו הסימבול של הסוציאליזציה (חִבְרוּת) של הפרט בתוך הקבוצה והוא משקף את תשוקותיו, זהויותיו ודִּיפֶרֶנְצְיַאצְיָה חברתית ואישית. קרינולינה עומדת בגבול שבין מציאות לבין סמליות. בקונטקסט זה הגוף נעלם, מתכחש למורפולוגיה שלו עצמו. מכאן שאופנה הנה תופעה המבוססת על נוהג חברתי וקוד של לבוש.

 

Lafayette Anticipations, קרן אמנות בלב המארה.

3000
Guillaume Houzé at the Lafayette Anticipations opening day. The foundation has a €21m five-year budget. Photograph: Julien Hekimian/Getty Images

פריז, עיר הבירה של הצרפת במאה ה-19 חווה את תחילתה של תרבות הצריכה ושל שלטי החוצות המסמלים את הפרסום המודרני, ועל כך כותב אמיל זולא בספרו "גן עדן לאישה" ("Au Bonheur des Dames"), עת בתי הכולבו הגדולים ממירים את החנויות המשפחתיות הקטנות.[1]

וכעת, Guillaume Houzé,, היורש של קבוצת בתי הכולבו גלרי לאפייט, חבר לקבוצה של ברנרד ארנו ופרסוא פינו, אנשי עסקים בעלי שאיפות אמנותיות בפתיחת Lafayette Anticipations, קרן אמנות בלב המארה.

לברנד ארנו, הצרפתי העשיר ביותר העומד בראש LVMH  תאגיד צרפתי בינלאומי בתחום מוצרי מותרות אשר מטהו נמצא בפריז, יש את קרן לואי ויטון, בניין שתוכנן ע"י הארכיטקט פרנק גרי. המקביל אליו, פרנסוא פינו, הנמנה אף הוא בעשיריה הפותחת של עשירי צרפת, בונה חלל תצוגה לאוסף האמנות העכשווית הגדול שלו שיפתח בבירה הצרפתית בשנה הבאה.

בבניין התעשייתי לשעבר בן החמש הקומות, חלק ממה שהיה פעם בית ספר לבנות, הוקם מרכז תרבות מודרני ע"י הארכיטקט רם קולהאס ומשרד הארכיטקטורה שלו שבסיסו ברוטרדם.

המרכז כולל מגדל תצוגה בן 18 מטר עשוי מבטון, מתכת, זכוכית וקומות נעות, בעל אפשרויות ניעות ותפעול ייחודיות.

הבנייה היתה מורכבת ביותר בשל העובדה שהמבנה בצורת U  המקורית, שנבנה ב-1891 כמחסן לבית הכלבו BHV department store שליד, נמצא באזור בו יש חוקי שימור נוקשים.

Houzé, נשיא הקרן וצאצא של מייסד גלרי לאפייט, בית הכלב היוקרתי בשדרות הוסמן, הודה שאכן יש בפריס מוסדות וקרנות רבים. מכל מקום הוא עמד על כך של- Lafayette Anticipations לה יש תקציב עבודה בן 21 מיליון יורו (19 מיליון ליש"ט) לחמש השנים הבאות, אינה עוד גלריה לאוסף המשפחה שלו של אמנות עכשווית, אלא חלל ייחודי לעידוד יצירת אמנות.

6484
The Lafayette Anticipations gallery will give space to many lower-profile artists to create works. Photograph: Delfino Sisto Legnani/Marco Cappelletti

בקומת המסד, אמנים מוזמנים – לא בהכרח ידועים בעולם האמנות ולאו דווקא צרפתיים – יקבלו זמן, מרחב וכלים לעסוק באמנות בסביבת עבודה הייטקית. אוצרים שמקום מושבם בלונדון, ניו יורק והולנד יעודדו ויגלו כישרונות.

6697
 Lafayette Anticipations says it wants to bring about an ‘encounter of creativity and commerce’. Photograph: Delfino Sisto Legnani/Marco Cappelletti

"ב-2012 הקמנו את קרן גלרי לאפייט, והשאלה העיקרית שעלתה היתה איך נוכל למקסם את העזרה שלנו לאמנים", אמר Houzé. "הקמנו צוות חשיבה המורכב מאמנים, פילוסופים, מתכננים ואחרים וניהלנו סדרות של סדנאות על מנת להגדיר את היכולת של הקרן בת המאה ה-21 להביא עמה אמירה שונה".

"היתה הסכמה על תפיסת ה-`production'; הזמנו אמנים לסוג של תכנית מקדימה בנוגע ליצירה של משהו שונה, וכעת אנו בוחנים זאת באופן מעשי בבניין".

 

Willsher, K. (2018, March 7). Re: Galeries Lafayette heir joins French tycoons in opening art foundation Guillaume Houze's  cultural centre will rival that of France's richest man, Bernard Arnault. Retrieved from https://www.theguardian.com/world/2018/mar/07/france-galeries-lafayette-heir-guillaume-houze-art-foundation

 

גלרי לאפייט נפתחה בשנת 1894 על ידי שני דודנים יהודים צרפתיים תיאופיל בדר ואלפונס קאהן כחנות סדקית קטנה בקרבת האופרה גרנייה, ותחנת הרכבת סנט לזר, ברחובות לה פאייט ושוסה ד'אנטין. בשנת 1896הם רכשו את המבנה שברחוב לאפייט 1, ובשנת 1903 את המבנים בשדרות הוסמן ובנוסף מבנה ברחוב שוסה-דאנטין.

באוקטובר 1912, נחנכה החנות בת חמש הקומות, אותה מסגרה כיפת זכוכית ממוסגרת במתכת ומעוטרת באלמנטים פרחוניים. גובהה של הכיפה 33 מטר. בחנות כמאה מחלקות בקירוב, כולל ספרייה ומספרה. החנות הפכה לחנות יוקרה משגשגת המושכת עד היום לקוחות רבים.

[1] אמיל זולא, גן עדן לאישה, הוצאת כרמל, 2006.

פראדה מַרְפָה, המיצב של אלמגרין ודראגסט

הורד (1)
הInterior view of Elmgreen & Dragset, Prada Marfa, 2005. Photo via Flickr.

פראדה מַרְפָה, המיצב של צמד האמנים  אלמגרין ודראגסט (צמד סקנדינבי המורכב ממיכאל אלמגרין ואינגר דראגסט) הוקם ב-2005 בפאתי  מַ רְ פָ ה עיירה שכוחת אל בטקסס. המיצב הצבוע בלבן, מדמה בוטיק של פראדה מותג האופנה העילי, הוצב לא רחוק מהכביש על שטח אדמה מאובק המוקף משלושה צדיו בגדר. פנים המבנה עוצב בדומה לחנויות של פראדה. בלילה מוקרן אור בוהק על מדפי הנעליים שמאחור, מאיר את התיקים המוצגים מקדימה ואת חזית הזכוכית. הדלת אינה ממלאה את תפקידה כדלת כניסה, ולא ניתן להיכנס בשעריה. המבקרים העומדים מול פראדה מַרְפָה, יכולים גם לראות את הגבעות שמעבר לעיירה. נראה כי חנות יוקרה ריקה, משום מקום, אפופה בהומור סוריאליסטי, "נחתה" באמצע המדבר השומם. זמן ניכר קודם הקמת המיצב הוצב במקום שלט: "פראדה מרפה תיפתח בקרוב". השלט עורר תהייה שכן פראדה ידועה בחנויות שלה הממוקמות בערים גדולות ומרכזיות ברחבי העולם וב"קליינטורה" עתירת ממון.

בשונה מחנויות "פראדה", עתירות הממדים והפאר ברחבי העולם, המיצב מציג חנות בקנה מידה אנושי. כאמור, החנות אינה פתוחה לקהל הצופים, אותם עוברי אורח, שאינם יכולים לעבור את שעריה. המיצב עומד כמעין "כמוסת" זמן שעצר מלכת..

הורד.jpg
Photo by Brandon Burns, via Flickr.

הודות לאינטרנט, הפרויקט צמח מעבר לכוונות המקוריות של האמנים. ב-2001, אלמגרין ודראגסט הקימו את "Opening Soon/Powerless Structures, Fig. 242" בגלריה Tanya Bonakdar בצ'לסי. על פיסת נייר לבן המכסה לחלוטין חלון נכתב: "Opening Soon PRADA" (בפנים, העבודה היחידה ששימשה לתצוגה היתה שעון בפינה). בזמן זה, מותג האופנה האיטלקי עמד לפתוח את החלל המעוצב ע"י הארכיטקט רם קולהאס במוזיאון גוגנהיים במיקום שעבר בסוהו. האמנים עמדו על האירוניה באשר לאופן שבו אופנה ומיתוג חודרים לעולם האמנות. "חשבנו על הרעיון בהקמת בוטיק אופנה יוקרתי, מרוחק ומנותק לחלוטין מכל קונטקסט עירוני".

תחילה אלמגרין ודרגסט רצו להקים את פראדה המדומה במקום אחר; הם אהבו בעיקר את הצליל המשתמע ב"Prada Nevada". הם ניסו לקבל מימון ממשלתי באמצעות קרן אמנות שבסיסה בניו יורק נוצר קשר בינם לעיר הקטנה בטקסס, כולל מכון האמנויות Ballroom Marfa. "מרפה הפכה להיות מקום מושלם לעבודה, כשליד נמצאת קרן ג'אד והמורשת של המינימליזם", צמד האמנים סיפר לעיתון. הם האמינו שהפסלים הפשוטים של ג'אד שנעשו לעתים קרובות בעץ או מתכת ויכולים לדמות לריהוט, חובקים בחובם את האסתטיקה העתידית של פנים מרכזי קניות. הצמד רואה את העבודה שלהם כקפסולה בזמן, חקר באשר לאופן שבו בני אנוש מותירים חותם בעולם.

"פראדה מרפה" צובר מטען של שנים, ועדיין יש בכך את המסר הראשוני. אלמגרין ודרגסט מאמינים שהשינוי הגדול שחל בעבודה הנו הנוכחות המוגברת שלה ברשת (הם מציינים שבשנת 2005, אינסטגרם לא היה בשימוש עדיין). הפעילות של ביונסה, והעובדה שהסמל לפראדה מרפה שבזמנו עיטור את סט Gossip Girl, עזר להביא קהל מבקרם עצום.

בתחילה אלמגרין ודרגסט דימו מיצב הנושא את סימני הזמן ללא התערבות או שימור, אך לאחר מספר אפיזודות של ונדליזם (גרפיטי, ועוד) ולאור רצון אנשי הקהילה, אמן מקומי משמש כעת כמשגיח במקום.

באשר לפארדה, המותג השאיל ברצון את קוד הצבע, עיצוב הפנים, הנעליים והתיקים. "הם היו כה 'קולים' באשר לכך, אף שהם הבינו את הביקורת המוטמעת בכך", אמרו אלמגרין ודרגסט. וכך חנות 'מזויפת' משתמשת בארכיטקטורה לא צפויה על מנת לעורר מודעות לרעיונות אודות העתקה, אודות הקשר בין הפוליטי לבין האסתטי, ובין אמנות לבין החיים, אך גם יש בזה מעין מבט מתבונן אל טריטוריה מעוררת קנאה שלמעשה אינה נגישה לצופה. וכשחושבים על כך יש בכך דומות  לאינסטגרם עצמו.

 

Cohen, A. (2018, May 25). Re: The Fake Prada Store in the Texas Desert That Became an Art Mecca. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-fake-prada-store-texas-desert-art-mecca

כשאופנה ודת נפגשים!

08-met.jpg
Left: Manuscript Leaf With Scenes From the Life of Saint Francis of Assisi, Italian, c. 1320–42,   tempera and gold on parchment; right, Evening Dress, Madame Grès, 1969  https://www.vogue.com/article/met-gala-2018-theme-heavenly-bodies-fashion-and-the-catholic-imagination

ביום שני 7 במאי, מכון לתלבושות במטרופוליטן חגג בגאלה שהפגינה את אהבת האופנה כשם שאת נוכחותה בתערוכה: "Heavenly Bodies: Fashion and the Catholic Imagination" על תערוכה זו כתבתי בעבר, עת עלתה לתצוגה במטרופוליטן –  "כשאופנה, הכנסייה הקתולית ומוזיאון המטרופוליטן חוברים יחדיו…תערוכה במטרופוליטן 10.5.2018-8.10.2018"[1]

התערוכה עוסקת בקשר שבין אופנה לבין יצירות אמנות דתית באוספי המוזיאון, ומוצגת בשלושה מרחבים: the Anna Wintour Costume Center, הגלריות המדייוואליות של המט' בשדרה החמישית וכן הקלויסטרס, [2]. בלב התערוכה מלבושים אפיפיוריים בהשאלה מהסקריסטיה של הקפלה הסיסטינית, שמרביתם לא הוצגו מעולם מחוץ לוותיקן, ואף לא בתערוכת הבלוקבסטר של המטרופוליטן ב-1983, "The Vatican Collections: The Papacy and Art".

https_%2F%2Fblogs-images.forbes.com%2Fkristintablang%2Ffiles%2F2018%2F05%2FGettyImages-955639976-2.jpg
Photo by George Pimentel/Getty Images   https://www.forbes.com/sites/kristintablang/2018/05/07/met-gala-2018-heavenly-bodies-fashion-and-the-catholic-imagination-preview/#59e677026fe8
960x0
Photo by Jemal Countess/Getty Images  https://www.forbes.com/sites/kristintablang/2018/05/07/met-gala-2018-heavenly-bodies-fashion-and-the-catholic-imagination-preview/#5c282e4f6fe

אופן ההצגה של יצירות כנסייתיות יוצאות דופן אלה מדגיש את ההשפעה המתמשכת של הדת ושל מלבושי כהונה על האופנה, ממעצבים כגון כריסטובל בלנסיאגה ועד לדונטלה ורסאצ'ה, שהינה הספונסרית, לצדם של Christine and Stephen A. Schwarzman של התערוכה. (Condé Nast מספק תמיכה נוספת). בתערוכה פריטים מידי קוקו שאנל וג'ון גליאנו, שב- Fall 2000 Couture collection לקריסטיאן דיור שפתח את התצוגה עם דמות מעין אפיפיור המטלטל קטורת ובעודו פוסע משמיע את הפסוק “Understand the concept of love”.

אנדרו בולטון, אוצר מכון הלבוש במטרופוליטן שעבד על התערוכה לצדם של קולגות מהמחלקה לאמנות מדייוואלית במט' והקלויסטרס, מעונין להראות איך "הדת הנוצרית החומרית" סייעה לעצב את אופן התיאור הקתולי." ההצטלבות של אמונה ואופנה, השמימי והארצי, לא היתה תמיד קלה – "והייתה מורכבת ואף טעונה לעתים", כך רואה בולטון את היחס בין שני תחומים אלה, והאופן שבו הם השרו השראה על חדשנות באופנה.

https_%2F%2Fblogs-images.forbes.com%2Fkristintablang%2Ffiles%2F2018%2F05%2FGettyImages-955658980-1200x799.jpg
Andrew Bolton, Anna Wintour, Stephen Schwarzman, Cardinal Dolan Archbishop of New York, Donatella Versace, Christine Schwarzman and Met president Daniel H. Weiss attend the 'Heavenly Bodies' press preview  https://www.forbes.com/sites/kristintablang/2018/05/07/met-gala-2018-heavenly-bodies-fashion-and-the-catholic-imagination-preview/#67f085db6fe8

https://www.vogue.com/tag/event/met-gala

Borrelli-Persson, L.(2018, May 4). Re: Met Gala 2018 Theme:  "Heavenly Bodies  Fashion and the Catholic Imagination". Retrieved from https://www.vogue.com/article/met-gala-2018-theme-heavenly-bodies-fashion-and-the-catholic-imagination

Photos: The Metropolitan Museum of Art, Gift of Mr. and Mrs. Edwin L. Weisl, Jr., 1994 (1994.516) / © Metropolitan Museum of Art; ; Brooklyn Museum Costume Collection at The Metropolitan Museum of Art, Gift of the Brooklyn Museum, 2009; Gift of Mrs. William Randolph Hearst, Jr., 1988 (2009.300.1373) / Image courtesy of The Metropolitan Museum of Art, Digital Composite Scan by Katerina Jebb

[1] https://zivakoort.com/2018/03/19/%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%A7%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%9E%D7%98/

[2] הקלויסטרס (על שם הקלויסטר, אלמנט אדריכלי המצוי במנזרים) הוא אחד מאגפי מוזיאון המטרופוליטן לאמנות. הקלויסטרס שוכן בפארק פורט טריון בקצהו הצפוני של מנהטן, על גדת הנהר הדסון בניו יורק. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%A1