דמיאן הירסט, מוזיאון פרטי, לונדון

oc-nps-shop-919

חנות המוזיאון Newport Street Gallery

המוזיאון של דמיאן הירסט פתח את דלתותיו לציבור ב-8 באוקטובר 2015. Newport Street Gallery הנו "מקדש" בן 37,000 מ"ר שהירסט ייחד  לאוסף בן 3,000 יצירות האמנות שלו, שקיבל את השם Murderme.

החדשות על הקמת מוזיאון השייך להירסט התקבלו בחשד ובהרמת גבות. אמנים ל א בונים על פי רוב מוזיאונים אישיים (עם יוצאי דופן מסוימים); באופן מסורתי זו הזכות prerogative של אספנים עשירים.

השוק של דמיאן הינו בירידה מאז 2008, כששבר את כל החוקים באמנות ועקף את הדילרים שלו בכך שמכר יצירות באופן ישיר במכירה פומבית, וגרף 115.5 מיליון רווח בתהליך. מהלך זה עורר כעס רב. לאור כל זאת, רבים תהו אם גלריית ניופורט סטריט יכולה להיות למעשה האסטרטגיה של הירסט להחיות את השוק היורד שלו, או לפחות להעלות את ערך אוסף האמנות שלו (אפשרי אף שניהם).

בהקשר לקבוצה של הירסט מכל מקום, המוזיאון הינו די פשוט ואידיאליסטי: והוא יהיה פתוח לכניסה חופשית.

Kate Davies, מנהלת אוסף Murderme, מסרה ל-Artnet News שאין כל תכנית מקיאווליאנית מאחורי זאת. זו היתה השאיפה מזה זמן רב של דמיאן לחלוק את האוסף שלו עם הציבור. הוא אספן ואוצר נלהב ובונה את Murderme מאז סוף עשור 1980, בזמן שהוא אצר את Freeze ב-1988", היא הסבירה.

הוא אמר שהוא הושפע ע"י גלריית Boundary Road של צ'רלס סאצ'י, לשם הלך פעמים רבות כאמן צעיר", היא הוסיפה. וגם שמאחר והכניסה חופשית, הירסט מקווה להציע לדור הצעיר יותר את האפשרות של הכרת היצירה של Hoyland.

המוזיאון הינו מעניין. אפשר וזהו אחד מחללי התצוגה העכשוויים שלונדון קידמה מאז ההקמה של Raven Row ב-2009. המוזיאון עוצב ע"י הארכיטקטים Caruso St John. יש לו תקרות גבוהות מאוד עם קירות לבנים, רצפות בטון חלקות, ושלושה גרמי מדרגות אובליים שהופכים את החלל למזמין את הצופה להישאר ולהרהר.

יש בו חנות למכירת ספרים ועוד, וגם מסעדה: Pharmacy2/

Muñoz-Alonso, (L. 2015, October 8). Re: Can Damien Hirst's 38$ Million London Museum Resuscitate his Waning Market?  https://news.artnet.com/art-world/damien-hirst-newport-gallery-london-338550

http://www.newportstreetgallery.com/shopnewport-street-facade-144.jpg

 המוזיאון Newport Street Gallery

בוטיצ'לי ציטוט, ניכוס ומה שביניהם, V&A Museum

Venus

Venus, by Sandro Botticelli, about 1490. Gemäldegalerie Staatliche Museen zu Berlin Preußischer Kulturbesitz. Photo: Volker-H. Schneider

Venus-after-Botticelli

Venus, after Botticelli, by Yin Xin, 2008. Guillaume Duhamel. Private collection, courtesy Duhamel Fine Art, Paris

שמלה של דולצ'ה וגאבנה מכוסה בהדפסים של "לידת ונוס" של בוטיצ'לי, קליפ של אומה תורמן העולה מצדף בהרפתקאות של הברון מינכהאוזן, אמנות גרפיטי, בולגרי, מכונית מרוצים איטלקית מוזהבת שמצטטת סיכת ראש של בוטיצ'לי. ג'ונתן ג'ונס טוען שהוא נע בין יופי וקיטש, היכן שהרנסנס השתנה לתרבות פופ טרשית.

ורסיה אחת של "לידת ונוס", מידי ויק מוניז, עשויה מאשפה, אסמבלז' של ג'אנק שעוצב לקומפוזיציה הקלאסית של בוטיצ'לי. קסם ומסתורין הינם במדויק היכולת לעמוד ולהתעקש בעירוב מוטרף זה לש רפרודוקציה מודרנית, חיקוי, ציטוט וגם דגנרציה.

בפירנצה יש מחזיקי מפתחות, תיקים, פסלונים, ספרי הערות וסינרי מטבח הנושאים יצירות של בוטיצ'לי. חלק מחפצי המזכרות הובאו לתערוכה זו, כמו האימז' הפופי הדיגיטלי של Tomoko Nagao, שם EasyJet חב הומאז' לוונוס באפותיאוזיס של תיירות. פורטרט עצמי של האמן המצרי Youssef Nabil ישן בחזית "פרימוורה" של בוטיצ'לי מוצג אף הוא.

אמנות הרנסנס הינה מעין "פרה קדושה". מעולם  לא נראתה אומר ג'ונס תערוכה של אמן רנסנס שמכילה מזכרות ופריטי פופ. זהו אירוע שיש בו נקודת ציון. הוא מציג למוזיאונים אחרים איך לתאר מחדש את אמנות הרנסנס לקהלים של המאה ה-21: לשים את ונוס בביב ולאפשר ליופייה לזרוח באופן שנון ביותר.

כאן ציורו של רנה מגריט את פלורה של בוטיצ'לי המוצגת על גבו של איש עם מגבעת, ושם פורטרט של הסוריאליסט הסקוטי Edward Baird של הנערה לו המציגה כוונוס בחוף מונטרוז ב-1934. מעבר לגלריה, ונוס הרמפרודיטה מדגמנת בין נרקומנים בצילום משל ג'ואל-פטר ויתקין. בוב דילן שר Sad-Eyed Lady of the Lowlands ואורלן מופיעה עם הניתוח הקוסמטי שמראה אותה כמעין יצירה של בוטיצ'לי.

סנדרו בוטיצ'לי (1445-1510) אחד מאמני הרנסנס הגדולים מוצג במוזיאון ויקטוריה ואלברט. בוטיצ'לי נעלם מהתודעה סמוך למותו, ויצירותיו התגלו מחדש בשלהי המאה ה-19.

זו התערוכה הגדולה ביותר של בוטיצ'לי בבריטניה מאז שנת 1930. בתערוכה , ציורים, פריטי אופנה, קולנוע, רישום, צילום, שטיחי קיר, פיסול והדפס, והיא חוקרת את הדרכים שבהן אמנים ומעצבים ביארו מחדש את בוטיצ'לי. יש בה מעל 50 עבודות מקור של בוטיצ'לי, בצד יצירות של אמנים כדנטה גבריאל רוזטי, אדוארד בורן-ג'ונס, ויליאם מוריס, רנה מגריט, אלזה שפרלי, אנדי וורהול וסינדי שרמן.

 http://www.vam.ac.uk/content/exhibitions/exhibition-botticelli-reimagined/about-the-exhibition/ Botticelli Reimagined, Victoria & Albert Museum, London,  5 March to 3 July

Jones, J.(2016, March 2). Re:   Botticelli Reimagined review – Venus in the gutter, mor beautiful than ever. Retrieved from  https://www.theguardian.com/artanddesign/2016/mar/02/botticelli-reimagined-review-vanda-venus

 

"אפגניסטן אהובתי", צילמה אניה נידרינגהאוס, מוזיאון על התפר, ירושלים

 

unnamed

בתערוכה "אפגניסטן אהובתי" מוצגים צילומיה האחרונים של הצלמת הגרמניה אניה נידרינגהאוס, אשר נהרגה מירי של שוטר אפגני ב-5 באפריל 2014.

נידרינגהאוס, זוכת פרס פוליצר תיעדה במהלך שני עשורים אזורי מלחמה ומוקדי סכסוך ברחבי העולם, ובין היתר באפגניסטן בה שהתה מספר פעמים.

התערוכה פותחת פתח אל חיי הנשים באפגניסטן תחת שלטון הטאליבן בשניים 1996-2001, שנים בהן חוו אפליה ואלימות, ועד לחקיקת חוקה חדשה בשנת 2003 במהלכה הוחזרו לנשים באפגניסטן זכויות יסוד, ביניהן זכות הבחירה.

הצלמת מתעדת את נשות אפגניסטן באופן מרגש והומני בצילומים המהדהדים חמלה ושמחה גם בעתות כה קשות.

על המוזיאון – מוזיאון על התפר הינו מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית, הממוקם בירושלים. המוזיאון, בדרכו הייחודית, מציג את האמנות כשפה נטולת גבולות כדי להעלות לדיון ציבורי סוגיות חברתיות שנויות במחלוקת. במוקד התערוכות המתחלפות במוזיאון עומדים תפרים לאומיים, מעמדיים, אתניים ודתיים בהקשריהם המקומיים והאוניברסאליים.

המוזיאון מחויב לבחינת המציאות החברתית של הקונפליקטים באזורנו, לקידום דיאלוג בצל חוסר הסכמה, ולעידוד מחויבות חברתית המבוססת על המשותף ולא על השונה.

http://www.mots.org.il/heb/TheMuseum/TheMuseum.asp

 

גדול יותר וטוב יותר, טייט מודרן המחודש

 

tatemodernopeningsign

טייט מודרן החדש נראה מאחורי אולם הטורבינות האיקוני של המוזיאון  (Photo: Tate)

 

the-new-tate-modern-2

טייט מודרן החדש (מבט מדרום)   Photo: © Hayes Davidson and Herzog & de  Meuron

ביוני 2016 הקרוב, טייט מודרן, מוסד האמנות המוביל בבריטניה יהפוך לגדול יותר.

באביב זה ייחשף מגדל חדש בן עשר קומות וכניסה מדרום המקשרת שלושה חללי מיצג חדשים מתחת לפני השטח הנקראים ה-Tanks.

ההרחבה גדולה במיוחד והיא תגדיל את ממדי המוזיאון ב-60%, הרחבה מוצדקת לאור הביקורים הרבים במוזיאון זה בשנים קודמות.

חלל הטייט מודרן שנבנה במקור לביקור של 2 מיליון מבקרים בשנה, הגיע לממוצע של 5 מיליון בשנה (ולהערכת אנשי הטייט, אף שגודלו מחצית מגודלו של המומה יש בו כפל מבקרים מדי שנה)

התערוכה שתפתח את המוזיאון המורחב היא מיצירותיה של לואיז בורז'ואה.

ניקולס סירוטה מנהל הטייט אומר שמטרת ההרחבה היא לאפשר הצגה של אמנים חשובים מפיקסו ועד לרותקו המצויים באוספי היצירות של הטיייט, הרחבה של אוסף יצירות האמנות העכשווית, והצגת רכישות מ-2000 ואילך. סירוטה מסביר בנוסף, שצורת ה"זיגורט" הייחודית של ה-Switch House היא תוצאה של מגבלות ושיקולים באשר לחסימת האור למבנים שבשכנות.

בין התערוכות החדשות המתוכננות, הצגה מאוסף יצירות האמנות (1600 במספר) שניתנו במתנה למוזיאון ע"י דילר האמנות הבריטי Anthony d'Offay. היצירות חולקו בין הטייט והגלריות הלאומיות של סקוטלנד.

Martinez, A. (2016, January 16). Re: A Bigger and Better Tate Modern to Open in June With Louise Bourgeois Show. Retrieved from http://observer.com/2016/01/a-bigger-and-better-tate-modern-to-open-in-june-with-louise-bourgeois-show

"נון פיניטו" Thoughts Left Visible Unfinished

IA-lukasimage_tiff_l01b44

יאן ואן אייק, ברברה הקדושה, 1437, רישום על פנל, Koninklijk Museum voor Schone Kunsten, Antwerpen, © Lukas Image Bank, Belgium

DP366940.jpg

ג'אנין אנטוני, לקק ורחץ, 1993-1994, פסל, שוקולד וסבון,

Collection of Jill and Peter Kraus  © Janine Antoni, courtesy the artist and Luhring Augustine, New York

תערוכה במט' ברויאר, ניו יורק

תערוכה זו במט' ברויאר עוסקת בנושא משמעותי בפרקטיקה האמנותית: השאלה מתי יצירת האמנות הינה שלמה ועשויה. הדיון בתערוכה בוחן  את המינוח  "Unfinished" במובן הנרחב ביותר, במדיות אמנותיות שונות. בתערוכה מוצגות יצירות ש"עונות" על שתי קטגוריות; קטגוריה ראשונה, יצירות שהושארו לא גמורות ע"י יוצריהן, בשל אירוע כמו מות האמן/אמנית. במקרים מסוימים למשל, ב"ברברה הקדושה" של יאן ואן אייק, 1437, יש עדיין ויכוח באם האמן התכוון לכך שהיצירה תהיה רישום מוגמר, מה שנתפס לא רגיל בתקופה דאז, או שהרישום היה אמור להיות הכנה לציור, מה שמעניק תובנה באשר לתהליך היצירה שלהן, ולכוונת היוצר/ת.

קטגוריה שניה כוללת יצירות שלקחו חלק ב "non finito במכוון. הן נראות לא מוגמרות, לא החלטיות, לא מושלמות וזאת בשל רצונו/ה של האמן/האמנית. תמה זו קיבלה משמעות ואופן חדשים לחלוטין אצל אמנים מודרניים ועכשוויים, ביניהם ג'קסון פולוק, ורוברט ראושנברג וג'נין אנטוני, שטשטשו את ההבחנה בין עשיה ואי עשיה, מתחו את גבולות האמנות במרווח ובזמן,  וגייסו את הצופים להשלים את האובייקטים בהם החלו.

למשל, היצירה של ג'אנין אנטוני Lick and Lather "לקק והקצף" 1993-1994. אנטוני השתמשה בתבנית לשם יצירת סדרת דיוקנאות עצמיים, מחציתם יצוקים בשוקולד ומחציתם בסבון, חומרים עדינים. לאחר שסיימה את הבסטים * הפכה אותם ללא מוגמרים, לקקה את אלה היצוקים בשוקולד ורחצה באלה היצוקים בסבון, בעצרה כשהגיעה לפיזיונומיה הרצויה לה.

שלא כמו בקטגוריה הראשונה, שכוללת מספר ניכר של אובייקטים לא מוגמרים מאמני מופת כטיציאן, רמברנדט ואחרים, העבודות בקטגוריה השנייה הן ממחצית ועד לשלהי המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, ומיוצגות כמעט לחלוטין דרך עדשות ה"נון פיניטו".   .

בתערוכה 197 יצירות. המוצגות באופן כרונולוגי ותמטי (מהרנסנס, לבארוק ולעת המודרנית), במדיה (רישומים ופסול), אמנים (כולל טרנר, סזאן ופיקסו) וג'נרים (ג'נר הדיוקן, בעיקר).

מיצב חדש, מבוסס אור ע"י Tatsuo Miyajima, נוצר במיוחד לתערוכה.

March 18–September 4, 2016

Exhibition Location: The Met Breuer, 3rd and 4th floors
Press Preview: Tuesday, March 1, 10:00 a.m. – 1:00 p.m.

 

על "הנון פיניטו"

ה-Non finito – "הנון פיניטו" – הלא מוגמר הינו העדר גימור במינוחים של ליטוש והשלמה של התיאור, באופן מקרי או במכוון, בשל תפיסת חוסר השלמות כערך אסתטי העומד בפני עצמו.

בימי הביניים לא נמצא יצירה בלתי גמורה במתכוון; אי שלמות חיצונית התקבלה כאי-שלמות פנימית.

גם ברנסנס פסלים ללא גמורים קודם זמנו של מיכאלאנג'לו היו נדירים. פסלים שהושארו במצב לא מוגמר ע"י אמן כלשהו נתנו לאמן אחר להשלמתם או נשמרו לשם השלמה בעתיד.

* בסט, פרוטומה, פסל המתאר את גופו של אדם ובעיקר את צווארו וראשו עד לחזה

http://www.metmuseum.org/press/exhibitions/2016/unfinished

הערה: על הנון פיניטו של מיכאלאנג'לו כתבתי בזמנו, במסגרת סמינר על הציור של הרנסנס בשיאו

Schulz, J. Michelangelo's Unfinished Works" Art Bull, v.57, S 1975 pp.366-373

Elisabeth Louise Vigée Le Brun, אמנית צרפתייה בצרפת המהפכנית, רטרוספקטיבה במט' ברויאר, ניו יורק

 

אליזבט לואיז ויג'ה לה ברון, תינוק ישן, 1786, גירי פסטל על נייר, אוסף פרטי
הזנת כיתוב

אליזבט לואיז ויג'ה לה ברון, תינוק ישן, 1786, גירי פסטל על נייר, אוסף פרטי

אליזבט לואיז ויג'ה לה ברון, מארי אנטואנט, 1783, שמן על בד,  Resnick coll. from LACMA
הזנת כיתוב

אליזבט לואיז ויג'ה לה ברון, מארי אנטואנט, 1783, שמן על בד, Resnick coll. from LACMA 

אליזבט לואיז ויג'ה לה ברון (צרפתייה, 1755-1842)הינה אחת מהציירות הצרפתיות המצוינות במאות ה-18-19. כאמנית אוטודידקטית בעלת יכולות יוצאות דופן כציירת פורטרטים, זכתה לה ברון להצלחה בצרפת ובאירופה במהלך אחת מהתקופות הקשות בהיסטוריה האירופאית. הצלחתה המוקדמת היתה תוצאה של אמביציה, החלטיות ועבודה קשה. הפורטרטים הראשונים שלה היו של חברי משפחתה, אך נישואיה לז'אן בפטיסט פייר לה ברון – אמן, רסטוראטור, מבקר ודילר, כוננו אותה כדמות עיקרית בחיים החברתיים של פריז האורבאנית והאריסטוקראטית.

ב-1783 בגיל 28, התקבלה לה ברון לאקדמיה המלכותית לציור ופיסול, וכך הפכה לאחת מבין ארבע נשים חברות. לה ברון נאלצה לברוח מצרפת ב-1799 בשל קשריה עם המלכה מארי אנטואנט, היא נסעה לאיטליה, בה ב-1790, נבחרה לחברה באקדמיה של סן לוקה, רומא. היא עבדה בפירנצה, נפולי, וינה, סט פטרסבורג, וברלין קודם שחזרה לצרפת, וציירה בין השאר, את חברי המשפחות המלכותיות של נפולי, רוסיה ופרוסיה. בעת היותה בגלות, הציגה בסלונים של פריס.

לה ברון נודעה לא רק בשל יכולותיה הטכניות אלא גם בשל הבנתה את הדמויות שציירה והאמפתיה שחשה להן. זו תערוכת הרטרוספקטיבה הראשונה של לה ברון והתערוכה השנייה בלבד המוקדשת לה בעת המודרנית.  80 היצירות בתערוכה כוללות ציורים ומעט עבודות בפסטל מאוספים אירופאים ואמריקאים ציבוריים ופרטיים.

אם נאמין לאחים גונקור בסיכומם על צרפת במאה ה-18, "אישה היתה העיקרון, השלט, ההיגיון המנחה והקול המצווה של מאה זו". מעולם קודם לכן באירופה המערבית לא השיגו נשים כה רבות הכרה ציבורית באמנויות והשדות האינטלקטואליים. אין זה מפתיע שאמניות ידועות היטב במאה זו, ביניהן רוסלבה קריירה, אליזבט-לואיז ויג'ה להברון, אדלייד לבילה-גוויארד ואנג'ליקה קאופמן, קשורות קשר בל ייפרד לאידיאולוגיות המשתנות של רפרזנטציה ושוני מיני שליוו את המעבר מתרבות אריסטוקראטית חצרונית לזו של חברה קפיטליסטית של מעמד הביניים המצליח.

עלייתן של נשים ציירות מקצועיות מסדר גודל של האמניות המוזכרות לעיל במחצית השנייה של המאה, הינה מדהימה בהתחשב במגבלות שהוטלו עליהן בפעילות ציבורית. דרישת בני דורן, היתה לציורים סנטימנטליים, אף שבסטאטוס המקצועי שלהן כציירות חצר, הן יכלו לתווך בין טעמם של הקליינטים האצילים שלהן לבין השפעת רעיונות ההשכלה אודות מיקומן "הטבעי" של נשים בסדר החברתי הבורגני.

הסלון של 1785 היה תערוכת מפתח עבורה. כתוצאה מהצלחתה בסלון זה, ויג'ה לה ברון קיבלה הזמנה לצייר את "הפורטרט של מרי אנטואנט עם ילדיה", עבודה מונומנטאלית ב"ניחוח" של תעמולה פוליטית שנתפס כאחד הציורים הפוליטיים החשובים של המאה ה-18, בניסיון לשפר את תדמיתה של המלכה.

בהתאם לעצת הצייר ז'אק לואי דויד, ויג'ה לה ברון ביססה את הקומפוזיציות הפירמידיות שלה על צורת המשולש האופיינית לתיאורי המשפחות הקדושות ברנסנס. הציור מתאר את מרי אנטואנט לבושה בשמלה פשוטה ויושבת ב-  Salon de la Paix בורסאי מוקפת בילדיה. האימאז' המונומנטאלי של המלכה, מרוכך בשל נוכחות הילדים המקובצים סביבה; בנה מצביע על עריסה ריקה, ואילו בתה המבוגרת נשענת בקרבה כנגד הזרוע המלכותית. קיבוצם של הילדים סביב מרי אנטואנט מדגיש את התפקיד המרכזי של הנשים בהצגת כוח מעמדי באותו זמן שזה מצביע כלפי האידיאולוגיה החדשה של המשפחה האוהבת.

ויג'ה לה ברון ציירה את מרי אנטואנט מאז 1778. הפורטרטים הרבים שלה את המלכה – שנישואיה ייצגו ברית פוליטית בין שתי משפחות המלוכה של צרפת ואוסטריה, ושכבר ב-1778 תעבו אותה האזרחים הצרפתיים – מגלים את יכולתה לשנות המלכה הרחוקה מלהיות יפה להצגה ממורבילית באמצעות הצגת כוח.

http://www.metmuseum.org/exhibitions/listings/2016/vigee-le-brun

Chadwick, W, Women, Art and Society,  London 1990, pp. 127-164

 

קרווג'יו, "מגדלנה באקסטזה" ועוד בתערוכה בטוקיו

v3-caravaggio

הציור, "מגדלנה באקסטזה" של קרווגיו, אשר התגלה מחדש באוסף פרטי, 2014, הינו אחד מ-11 יצירות של קרווג'יו בתערוכה Caravaggio and His Time: Friends, Rivals and Enemies, שנפתחה במוזיאון הלאומי לאמנות מערבית בטוקיו ב-1 במרץ 2016 ותמשך עד 12 ביוני, 2016. התערוכה כוללת 40 ציורים משל אמנים אחרים אשר הושפעו מקרווג'יו.

http://www.theguardian.com/artanddesign/2016/mar/01/long-lost-caravaggio-painting-mary-magdalene-tokyo-exhibition

מינה גרגורי, המומחית לציורי קרווג'יו ונשיאת הקרן לתולדות האמנות על שם רוברטו לונגי, פירנצה, אומרת שהמקור ליצירתו "מגדלנה באקסטזה" התגלה סוף סוף באוסף פרטי באירופה. גרגורי אמרה בראיון מביתה בפירנצה "ידעתי שזהו המקור ברגע שראיתי את הציור"; ציור זה מ-1606, הועתק כשמונה פעמים. לבקשת המשפחה לא מוזכר מקום אחזקתו של הציור. הציור מתייחס לאגדה שעל פיה מריה מגדלנה שחיה כנזירה במערה בדרום צרפת קרוב לאקס אן פרובנס לאחר מותו של ישו, חוותה שבע פעמים ביום "אקסטזות שמימיות"

גרגורי מספרת שההתרשמות הראשונית שלה קיבלה אישוש כשבחנה מקרוב את הצבעים ואת האור הנופל על ידיה ופניה של מריה מגדלנה, כשם שאת קפלי הבגד. אך היו רמזים חשובים אחרים: על הקנבס הוטבעה חותמת שעווה מהוותיקן האופיינית לחותמות בהן השתמשו רק במאה ה-17, והערה בכתב יד על אחורי הציור בה מצוין "שהמגדלנה השרועה  של קרווג'יו היתה ב-Chiaia, נפולי, ועומדת להישלח לקרדינל בורגזה". גילוי היצירה מוסיף למסתורין שמאחורי ציור זה שנעשה בחודשים שלאחר בריחתו של קרווג'יו מרומא לאחר מות יריבו ב-1606, בעודו מוצא מסתור בבית משפחת קולונה רבת הכוח.

ב-1994 התגלה רמז אחר בארכיון הסודי של הוותיקן: מכתב מהבישוף של קסרטה אל  הקרדינל סקיפיו בורגזה בנפולי, ומיידע אותו על מותו של קרווג'יו ועל כך שהסירה בה הוא הפליג נשאה שלושה ציורים כולל סן ג'יובני (יוחנן הקדוש) והמגדלנה. הסברה היא שמשפחת קולונה, שגרה ברובע Chiaia המוזכר בהערה שמאחורי הציור, היתה הבעלים של יצירות האמנות. מאמינים שהציור בו מתואר סן ג'יובני הגיע לידי קרדינל בורגזה והוצג בגלריה בורגזה ברומא.

"המגדלנה באקסטזה" נשארה מספר שנים בנפולי, בה הצייר הפלמי לואי פינסון יצר את ההעתק המתוארך שלו, כעת בתצוגה במוזיאון במרסיי. ואז משערים ש"המגדלנה באקסטזה" הגיעה לרומא, ובאופן מסתורי הגיעה לאוסף פרטי של משפחה.

Day, M. (2014, October 24). Re: Revolutionary lost Caravaggio painting 'Mary Magdalen in Ecstasy' identified. Retrieved from http://www.independent.co.uk/arts-entertainment/art/news/revolutionary-lost-caravaggio-painting-mary-magdalen-in-ecstasy-identified-9816900.html