הצגת "האמנות הפרימיטיבית" באוספי המטרופוליטן כאקט פוליטי

bis_by_rosemaniosWEB-824x549.jpg

The Michael C. Rockefeller Wing houses a collection of non-Western art.   Photo/Metropolitan Museum of Art

המבקרים באגף מיכאל סי. רוקפלר במוזיאון המטרופוליטן לאמנות, מתוודעים לעמודי הטוטם בגובה 18 רגל במרכז האולם הרחב, שנאספו מגינאה החדשה ע"י מיכאל רוקפלר, בן המשפחה שעקבותיו אבדו. מוצגים אלה, הינם בין האובייקטים רבי הכוח ביותר באוספי המוזיאון. הם פוסלו מעצי  מנגרובה (mangrove), ומציגים דמויות של אבות השבטים המכילות את רוחות המתים.

ארבעה מהטוטמים המוצגים כיום נקנו ע"י מיכאל רוקפלר ב-1961 בכפר האינדונזי של Omadesep, והם מייצגים את תרבות האסמט של ניו גינאה.

נלסון רוקפלר, אביו של מיכאל, יסד את המוזיאון לאמנות פרימיטיבית ב-1951ברחוב West 54th על מנת לאכסן את האוסף הגדול שלו של מעל 3,000 יצירות של אמנות לא מערבית, שרבות מהן נאספו ע"י בנו, שנעלם באזור ב-1961. ב-1969, המט' רכש את האוסף המלא .

Nancy Lutkehaus פרופסור לאנתרופולוגיה ולמדעים פוליטיים באוניברסיטה של דרום קליפורניה, חוקרת את החלטת המוזיאון לרכוש אמנות פרימיטיבית בספר חדש בכותרת The Met Goes Primitive: Postwar America, Cultural Politics, and the Creation of the Rockefeller Wing of the Metropolitan Museum of Art.

בהקשר לגב' Lutkehaus, החלטת המט', להציג את החומר היתה פוליטית וקיצונית כאחד בזמנה. הכנסתה של "אמנות פרימיטיבית" לנכסי המוסד החשוב הזה ציינה נקודת מפנה למוסדות אמנות, והעלתה עבודות שקודם לכן סווגו כאומנות לסטטוס של אובייקטים של אמנות.

כשמוזיאון אנציקלופדי כמו המט' מחליט בסופו של דבר להציג אמנות לא מערבית, זו הצהרה האומרת שאמנות זו הינה חשובה כמו הפסלים היוונים והאימפרסיוניסטים", אומרת גב' Lutkehaus.

בריאיון ב-USC News, הסבירה גב' Lutkehaus שאמנות לא מערבית הוערכה באירופה זמן רב קודם שקיבלה מקום באמריקה. היא מייחסת את המעבר בפרספקטיבה לחשיפה של Gls במהלך מלחמת העולם השנייה לתרבויות של האומות ה-Pacific ולתנועה לזכויות האזרחים.

"נלסון רוקפלר התעניין מאוד בתפקיד שאמנות יכולה לשחק בפוליטיקה של התרבות", היא אמרה.

בהמשך להצהרה של רוקפלר שהוא מעביר את אוספיו למוזיאון ב-1969, חבר הנאמנים הצביע בעד בניית אגף על שמו של מיכאל סי. רוקפלר בגודל של 40,000 רגל שישמש כחלל תצוגה בצד הדרומי של המוזיאון. האגף נפתח לציבור ב-1982.

ב- 1984 הוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק תערוכה רבת הדים בנושא הפרימיטיביזם באמנות המאה ה- 20 (אוצר: וויליאם רובין). כאן הוצגו אינספור מסכות אפריקאיות לצד פסלי פולחן שבטיים נוספים. אלא שאליה וקוץ בה: העבודות העממיות השבטיות הוצגו כהשראה ליצירות מודרניסטיות של אמנים משלהי המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20: גוגין, פיקאסו, מאטיס,  ברנקוזי,  ג'אקומטי ואחרים.

ב-1989 ניתן  האות עם הצגת התערוכה "קוסמי ארץ" Magiciens de la Terre במרכז פומפידו ובלה וילט בפריז. מחצית מהאמנים המציגים היו לא מערביים.

 ההגדרה של "אמנות פרימיטיבית" אינה מקובלת כיום. במקום זאת, היא מסווגת בתוך המחלקה לאמנויות של אפריקה, אוקייניה, וארצות אמריקה, שמכילה יותר מ-11,000 יצירות אמנות, שנעשו בין 3,000 לפני הספירה ועד לזמננו הנוכחי.

Martinez. A. (2015, August 26). Re: How Art Collected by a Long-Lost Rockefeller Changed the Met Museum Forever. Retrieved from http://observer.com/2015/08/how-art-collected-by-a-long-lost-rockefeller-changed-the-met-museum-forever/

 

אולפור אליאסון בוורסאי

download

Installation view of “Olafur Eliasson” at Château de Versailles, Versailles (2016). Photo by Anders Sune Berg, courtesy of Château de Versailles. Courtesy of the artist; neugerriemschneider, Berlin; Tanya Bonakdar Gallery, New York. © Olafur Eliasson 2016

larger

Installation view, Palace of Versailles, 2016

Ice Watch Paris, Pantheon, Paris, 2015

Eliasson Olafur, Ice Watch Paris, Pantheon, Paris, 2015

אולפור אליאסון, האמן ממוצא דני-איסלנדי התפרסם בפרויקטים גדולים הפונים אל החושים באמצעות כלים ייחודיים – אור, צבע, ערפל, מים בהשראה מאמנות אדמה, והניעות בין טבע לתרבות. בתערוכה שלו בארמון ורסאי, הכוללת טריפטיך ופרויקטים הקשורים למים בגני הארמון, הוא מקווה לעורר מודעות באשר לאקלים ולשינויים החלים בו.

אולפור יבא 150 טון של רצפת גרניט קרחונית מגרינלנד כדי ליצור את אמנות האדמה * שלו Glacial rock flour garden, 2016; האפר המינרלי אפרפר שאליאסון תיאר כ"very alien", סודר סביב הפסל של פרספונה, אלת האביב, בחורשת הקולונדה. "פרספונה והקולונודה תורבתו, גם כן, כך שהעבודה גם מתייחסת לטבע ולאובדן המתחולל בו", אמר האמן בהודעה לעיתונות אודות התערוכה. בנובמבר 2015, בעת ועידת האומות המאוחדות בנוגע לשינויי האקלים, הציב אליאסון את Ice Watch Paris, סלע ענק מקרח לרגלי הפנתיאון של פריס.

במקום אחר בגנים, Fog assembly, 2016 של אליאסון פולט ענני ערפל, בעוד ש-Waterfall, 2016, הינו מפל של מים היורדים מעגורן בנייה באגן של הגרנד קנלה, תזכורת לארבעת מפלי המים שהאמן הציב ב-East River בניו יורק ב-2008. בוורסאי מכל מקום, העגורן הינו בפלדה צהובה, בקרבה לאותו טון של זהב כמו "מזרקת אפולו" שבגנים. שלא כמו העבודה הקונטרוברסלית של אניש קאפור Dirty Corner  2011, שהוצבה בורסאי בשנה האחרונה, טריו העבודות של אליאסון תואם יותר לשורות הנוף של אנדרה לה נוטרה André Le Nôtre’, של שבילי הליכה מותווים בעצים. ועם זאת האמן הציב ספין לא טבעי בתופעת טבע. "ב-21 ביוני, השמש תשקע ומפל המים יחשיך את השמש – זו הסיבה לכך  שזה גבוה". הסביר אליאסון באשר לעבודה המתנשאת כמעין מגדל.

בתוך שאטו דה ורסאי, אליאסון הציב סדרות של "התערבויות עדינות במרחב", בכך שהשתמש  במראות ואור. The curious museum, 2010, מתבסס על מראות שהוצבו מאחורי החלונות בחדר הרקולס, והן משקפות בחזרה למבקר את הקשתות שבחדר, בעוד שבסופו של אולם המראות, המשולש הרפלקטיבי של Your sense of Unity , 2016, נחתך ע"י מעגל למחצה ובו ריבוי של עיגולים מוארים. הגישה המעודנת של האמן ממשיכה בעבודה Solar compression, 2016 ראי תלוי שמסתובב לאט, מקצה אחד של כך נובע אור כתום. זה משקף את מעשה התשבץ של לוחות הרצפה מעץ והאח בחדר המשמר של המלך. היצירה המעודנת ביורת, הינה מן הסתם The gaze of Versailles, 2016, שני כדורי זהב, באזכור למשקפי הקריאה של אליאסון – הם הוצבו על שמשת חלון ב-Lower Gallery ניבטים מעבר לגנים.

הפרויקטים של אליאפור יליד 1967, חווייתיים ושכלתניים כאחד. עבודת המחקר בסטודיו שלו "המעבדה", באשר לאקלים, צבע, אור, מים, משלבת צוותים מתחומי ידע שונים – פיזיקה, אסטרופיזיקה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, ספרות, מדעי החברה ועוד, בצד ארכיטקטים ואנשי מקצוע כנגרים וחשמלאים. הוא יצג ב-2003 את דנמרק בביאנלה של וונציה, וקיבל פרסים שונים, ביניהם פרס וולף הישראלי.

  • אמנות אדמה או אמנות סביבתית 1960-1970 – אמנים שיצאו נגד תפיסת יצירת האמנות כסחורה, נטשו את העולם המוזיאלי הממוסד, ויצאו לעבוד בחיק הטבע, ששימש להם כמצע עם חומרים כסלעים, צמחים, מים ועוד. העבודות שנוצרו ארעיות מטבע מהותן, והונצחו באמצעות המצלמה.

Sansom, A.(2016, June 8). Re: Olafur Eliasson's Spectacular Versailles Takeover Stands Up to Climate Change. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-olafur-eliasson-s-spectacular-versailles-takeover-stands-up-to-climate-change

"פרחים או וגינה" התערוכה של ג"ורג'יה אוקיף בטייט מאתגרת קלישאות מיניות

 

2484.jpg

Georgia O’Keeffe painting in her car at Ghost Ranch, New Mexico. It has been exactly a century since O’Keeffe first showed her work at 291 gallery in New York, Photograph: Ansel Adams/AP

5034

O’Keeffe’s Jimson Weed/White Flower No. 1, 1932. Photograph: Edward C. Robison III

יש מעט אמנים בהיסטוריה שהיצירה שלהם מופחתת בעקביות לשאלה אחת: פרחים או וגינות?

אך רטרוספקטיבה של האמנית ג'ורג'יה אוקיף (1986-1887), בטייט מודרן החדש, עומדת לאתגר תפיסה זו הנוטה להניח  שציורי הפרחים המפורסמים שלה הינם תיאורים של איברי מין נשיים.

התערוכה שתפתח ביולי, תהיה התערוכה הגדולה ביותר של יצירות של אוקיף בבריטניה ותהיה התערוכה הראשונה של טייט מודרן מאז השיפוץ בו בעלות 26 מילון ליש"ט. בתערוכה יוצגו מעל 100 יצירות, שבקושי יצאו מגבולות ארה"ב מאז מותה ב-1986, וכן יוצג הציור Jimson Weed  שלה, בשב-2014 הפך לציור היקר ביותר משל אמנית שנמכר במכירה פומבית כשנקנה עבור 44.4 מילוין דולר.

זו תהייה בדיוק מאה מאז שאוקיף הציגה לראשונה את עבודותיה בגלריה 291 בניו יורק, והיא עדיין נחשבת אחת מהציירות המפורסמות ביותר של המאה ה-20.

אוקיף ידועה ברישומי הפרחים בגודל ניכר שצוירו כאילו שמתבוננים בהם דרך מראה מגדילה.    מתחילת עשור 1920, ציורי השמן העצומים שלה אפופים באינטרפרטציה ארוטית, על אף ששה עשורים של הכחשות מצידה של אוקיף שיש בציוריה היבט מיני כלשהו.

Achim Borchardt-Hume, מנהל ואוצר ראשי של התערוכות בטייט מודרן, אומר שהסיבה לאירוח הרטרוספקטיבה היתה להציע לאוקיף את "הקריאה רבת הפנים" אליה התכחשו בעבר בשל היותה אמנית אישה.

"אוקיף הוגדרה כציירת בעלת מערך יצירה אותו נטו לקרוא בדרך מאוד מסוימת", הוא אמר. "לרבים מהאמנים הזכרים הלבנים במהלך המאה ה-20 יש את הפריבילגיה  להיקרא באופנים מרובי רבדים, בעוד שבנוגע לאחרים –נשים או אמנים מחלקי העולם האחרים – יש נטייה להיקרא באופן אחד בלבד. זה הזמן לגלריות ולמוזיאונים לאתגר תפיסה זו."

Tanya Barson" שתאצור את התערוכה בטייט מודרן, הדגישה עד כמה אוקיף התנגדה לקריאה המינית את ציוריה, קריאה שהחלה בעשור 1920 אך הוחייתה מחדש ע"י הפמיניסטיות בעשור 1970 שראו ביצירה שלה הצהרה נשית של התיאוריה הפרוידיאנית שציורי הפרחים שלה היו למעשה חקר אנטומי של איבר המין הנשי. קריאה זו החלה ב-1919 ע"י אלפרד שטיגליץ, הצלם שהציג לראשונה את יצירתה של אוקיף ומאוחר יותר הפך לבעלה.

Barson  אמרה שהיא מקווה שהרטרוספקטיבה בטייט תאיר איך "ביאור קלישאתי" זה, שנכתב כמעט מאה שנה קודם לכן וקודם ע"י מבקרי אמנות זכרים בזמנו, "היה מגדרי ומיושן".

"אני חושבת שזה הזמן לערוך חשיבה מחודשת אודות תפיסות אלה על מערך היצירה שלה. רעיונות אלה לא הוכרזו ע"י אוקיף אלא ע"י שטיגליץ, ועלינו לשאול אודות התוקף של אינטרפרטציות אלה מאחר והיא התכחשה להן באופן עקבי במהלך ששה עשורים".

במקום זאת הרטרוספקטיבה תנסה להציג את אוקיף כ"אמנית רבת פנים", לחקור את הקשר המיוחד שלה לצילום, המוזיקה והנופים של ניו מקסיקו, בה חיה ועבדה בעשורים של 1930 ו-1940 והטמיעה בתפיסתה את הרוח והמסורות של האזור. התערוכה תפתח בציורי פחם שאוקיף הציגה לראשונה ב-1915 ותסתיים בציורי הנהר המופשטים יותר מתחילת עשור 1960.

בתערוכה כלולים גם מספר צילומים שטיגליץ צילם את אוקיף במהלך נישואיהם, כולל פורטרטים בעירום של אשתו.

Borchardt-Hume  אמר שההחלטה לארח את רטרוספקטיבה עיקרית זו של אוקיף באה ממודעות שהתרומה של הנשים לאמנות המאה ה-20 "עדיין במצב של היותן שרויות בצלם של גברים".

"אוקיף היתה מאוד אסרטיבית כאישה אך תמיד טענה שהיתה אמן חשוב, לא רק אמנית אישה חשובה".

ג'ורג'יה אוקיף בטייט מודרן – 6 ביולי – 30 באוקטובר 2016.

Ellis-Petersen, H.( 2016, March 1). Re: Flowers or vagina Georgia O'Keeffe Tate show to challenge sexual clichés. Retrieved from http://www.theguardian.com/artanddesign/2016/mar/01/georgia-okeeffe-show-at-tate-modern-to-challenge-outdated-views-of-artist

מעט על ג'ורג'יה אוקיף

אוקיף זכתה לפרסום רב בארה"ב, בה ציורי הפרחים הנפלאים שלה והצורות המונומנטאליות כוננו אותה כאחת מהחלוצות של המודרניזם האמריקאי. היא הצטיינה ברישום מגיל צעיר, ובגיל עשר כבר החליטה להיות אמנית. לאחר שסיימה את לימודיה, מצאה שהיא יכולה בציוריה "לומר דברים שאיני יכולה לומר בדרך אחרת – דברים שאין מילים עבורם. מספר רישומי פחם גדולים ומופשטים שלה הוצגו לצלם האמן והאספן אלפרד שטיגליץ, שהצהיר בהנאה: "סוף סוף, אישה על נייר!" שטיגליץ החליט להציג את הרישומים במאי 1916 בגלריית האוונגרד המפורסמת שלו "291", שכן נקראה עפ"י מיקומה בשדרה החמישית 291. וכך החל קשר שנמשך עד לסוף חייו של שטיגליץ. הוא עודד את אוקיף בת ה-29 להמשיך לצייר בדיוק כפי שאהבה.

ציורים בצבעי מים, לצד מספר רישומים הוצגו ע"י שטיגליץ בתערוכת היחיד הראשונה של אוקיף באפריל 1917 בתערוכה האחרונה שהוצגה ב-"291".

אוקיף ציירה תמיד עבודות בסדרות. ציוריה הראשונים המתארים  פרחים יחידים, מוצגים פרונטלית, מתועדים מ-1924. אוקיף דחתה בתוקף את כל הביאורים הפרוידיאנים המיניים של ציורי הפרחים שלה. כפי שכתבה ב-1939, בפנותה למבקריה באופן כללי, "…אתם תולים את כל האסוציאציות שלכם על פרחים בפרחים שלי ואתם כותבים על הפרחים שלי כאילו אני חושבת ורואה מה שאתם חושבים ורואים אודות פרחים – ואני לא."

מ-1929 ואילך, אוקיף בילתה הרבה מחייה בניו-מקסיקו, אף שלא השתקעה שם בדרך קבע עד 1949, ארבע שנים לאחר מותו של שטיגליץ.

 

האמן JR גורם לפירמידה של הלובר "להיעלם"

‏‏JR-louvre-museum-installation-paris-designboom-04 - עותק

."JR at the Louvre." Courtesy of JR

GettyImages-532757022

."JR at the Louvre." Courtesy of Joel Saget/AFP/Getty Images

JR-louvre-museum-installation-paris-designboom-03.jpg

."JR at the Louvre." Courtesy of JR

מבקרים בלובר בפריס מתקבלים במראה לא מוכר: פירמידת הזכוכית האייקונית של אי. אם פאי, ציון דרך שמשמש ככניסה המחודשת של המוזיאון מאז 1989, הינה עדין שם, אך ניתן להתבלבל בשל יצירת אמנות הרחוב המתוחכמת של JR.

אמן רחוב צרפתי יצר אשליה אופטית מדהימה בכך שכיסה את הפירמידה בצילום נייר עצום של המוזיאון. אם הצופים עומדים בזווית ימין, במקביל לאימאז' עם המבנה שמאחוריו, הפירמידה "נעלמת", מתמוססת אל תוך הפסדה של המוזיאון.

JR מספר שכמעריץ של פאי, שמח לעבוד ולהגיב לפרויקט הארכיטקטוני הידוע: התרשמתי מרצונו לבנות את הפירמידה באופן מצטנע; הוא רצה למזג אותה עם הסביבה", סיפר האמן ל-Artnet News  באימייל.

"אלפי תיירים מצטלמים מדי יום ליד הפירמידה, ורציתי להקשות עליהם בכך שהסרתי את הפירמידה, כך שהם הסתכלו ונעו מסביב על מנת למצוא את הנקודה טובה ביותר לצלם צילום", הוסיף JR.

הפרויקט שלראשונה אינו מציג פנים משל JR, הוצב והושלם ב-25 במאי. ההתערבות האילוזיוניסטית של האמן הינה תגובה לעיצוב הקונטרוברסלי בזמנו של פאי.

כיום קל לשכוח שהתגובה ההתחלתית לפירמידת הזכוכית והמתכת של פאי היתה הרבה פחות חיובית. במאמר מ-1985 ב-New York Times צוין שהפרויקט, שהיה אז בשלבי בניה, כונה "בדיחה ארכיטקטונית", דבר מכוער ביותר, התערבות אנכרוניסטית של שגעון גדלות".

Emile Biasini  שפיקח בזמנו על פרויקט החידוש, בטח בהצלחת התהליך, ואמר ל-Times "תוך עשר שנים, אני מבטיח לכם שכל הוויכוחים והטיעונים ישכחו. הפירמידה תהיה שם והצרפתים יסתכלו עליה כעל משהו נוסף מהקלסיקה שלהם". והוא צדק.

"בתחילה הפרויקט  של פאי זכה לביקורת, כעת הוא מתקבל בהסכמה  ניכרת", אמר JR ל-Wall Street Journal: "חשבתי שיהיה זה מעניין להציג איך הלובר יראה "כאילו" הוא ללא תוספת הפירמידה".

"JR at the Louvre" is on view at the Louvre, May 25–June 27, 2016.

Cascone, S. (2016, Mai 27). Re: JR Makes the Louvre's Pyramid Disappear in New Project. Retrieved from  https://news.artnet.com/art-world/jr-louvre-pyramid-disappears-503423

ג'ף קונס, תערוכה ב-Newport Street Gallery, לונדון

new-hoover-quik-broom-new-hoover-celebrity-iv-1980-jeff-koons.jpg
הזנת כיתוב

New Hoover Quik Broom, New Hoover Celebrity IV, Jeff KoonsImage © Jeff Koons

 

jim-beam-j-b
הזנת כיתוב

Jim Beam – J.B. Turner Engine, Jeff KoonsImageImage © Jeff  Koons    

jeff-koons-titi-jeff-koons-web-new.jpg
הזנת כיתוב

  Titi, Jeff KoonsImage © Jeff Koons

ג'ף קונס עוסק משלהי שנות ה-70 בתמות הקשורות לטעם, צריכה, תרבות ההמונים, יופי ועוד.

"Now" הנה התערוכה העיקרית הראשונה של קונס בבריטניה מאז "Jeff Koons: Popeye Series" בגלריה סרפנטין, 2009. בתערוכה ב-Newport Street Gallery, לונדון, המוזיאון הפרטי של האמן דמיאן הירסט,  מוצגים מעל שלושים ציורים, עבודות על נייר ופסלים משנת 1979 ועד 2014. העבודות המוצגות נלקחו מאוסף האמנות של הירסט, וחלקן מוצגות לראשונה בבריטניה.

התערוכה מתחקה אחר שלבי ההתפתחות של מכלול היצירה של קונס מעבודות הרדי מייד ועבודות מוקדמות מאוד כגון Inflatable Flowers (Short White, Tall Purple)  "פרחים מתנפחים", 1979, פרח עשוי וויניל מתנפח המוצג על רצפת אריחים מעין מראה.

"המתנפחים", אחת מהתמות השכיחות בעבודות של קונס, מוצגת כאן לצד מספר פסלי הרדי מייד האייקונים שלו "שואב אבק הובר" המוצגים בתיבות אקריליק, מוארים בתאורת פלורסנט – במעין עדות לזמן העבודה של קונס כברוקר של תוצרי צריכה. שניים משואבי האבק, נכללו בתערוכת היחיד הראשונה של קונס, בNew Museum בניו-יורק ב-1980. חלק ממיצב זה – שהוצג במקור בחלונות חזית החנות, קובץ מחדש לתערוכה זו.

קונס החל את הקריירה שלו בהתמקדות על הסטטוס של האובייקט, והתערוכה "Now" מראה איך האמן קידם חקר זה בעבודות שלו.  בפסלים היצוקים בפלדת אל חלד, מקבלים אובייקטים קיימים פני שטח בוהקים, פתיינים. חלק מהעבודות יצוקות בסקלה מונומנטלית כמו למשל Balloon Monkey (Blue) 2006-2013) המוצג במוזיאון . פני השטח המשקפים של פסלים אלה משמשים "להזכיר באופן תכוף לצופים את קיומם"!

היכולת של קונס להקסים, לענג וליצור פרובוקציה ניכרת בתערוכה נרחבת זו. בהשתמשו באימז'ים הניתנים בקלות לזיהוי, הוא חוקר מוביליות חברתית בפוסטרים Equilibrium של נייק, האופן שאלכוהול מופיע בפרסומות בקרב אוכלוסיות שונות ב-Luxury and Degradation, בעוד שבסדרות Made in Heaven שלו – סצנות ארוטיות המערבות את האמן ואת אשתו דאז אילונה סטלר (בכינויה "לה צ'יצ'ולינה), הוא חוקר את הסטיגמה והבושה שהינן חלק בלתי נפרד מתפיסות עכשוויות של מיניות.

Jeff Koons , "Now" 18.5.2016-16.10.2016

http://www.newportstreetgallery.com/exhibitions

פגי גוגנהיים ציור אחד ביום….