The Keepers, New Museum, New York

download

Ydessa Hendeles, Partners (The Teddy Bear Project), 2002. Image courtesy of the New Museum.

download (3)

Installation view of “The Keeper,” 2016. Photo by Maris Hutchinson / EPW Studio. Photo courtesy of the New Museum.

התערוכה The Keepers ב-New Museum, ניו יורק, מוקדשת לפעולת שימור אובייקטים, יצירות אמנות ואימז'ים, ולתשוקות שמהוות השראה לפעולה זו; ויש בה מן ההרהור וההשתאות באשר לדחף זה לשמר הן את החפצים יקרי הערך והן את אלה שהינם חסרי ערך בבירור. התערוכה המתפרסת על פני שלוש קומות, מקבצת יחדיו מגוון של מוזיאונים דמיוניים, אוספים פרטיים, ואסמבלאז'ים לא רגילים, המגלים את המסירות שעמה אמנים, אספנים, מומחים ואגרנים יצרו "מקדשי מעט" לאימז'ים וחפצים שהינם בסכנת הכחדה. בסקירת מגוון טכניקות של תצוגה, יש גם שיקוף של הפונקציה והאחריות של המוזיאונים בתוך הכלכלות המרובות של תשוקה.

נקודת המרכז של תערוכה זו Partners (The Teddy Bear Project), 2012, תצוגה עצומה שנהגתה ע"י אידסה הנדלס Ydessa Hendeles. מורכבת מעל 3,000 צילומי אלבומי משפחה של אנשים המוצגים יחד עם דובוני צעצוע, וויטרינות בהן מוצגים דובוני צעצוע ישנים. הפרויקט של הנדלס מכונן את הדובונים כמטפורה לכוח המנחם שיש ביצירות אמנות ובאימז'ים, ומדגיש את הקשר הסימביוטי שמחבר וקושר אנשים לאובייקטים של חיבה שיש להם.

באמצעות סדרות של רישומים ופורטרטים שנעשו במהלך המאה העשרים, The Keeper"" בוחר לספר את סיפורם של אינדיבידואלים רבים דרך האובייקטים שהם בחרו לשמור, ולהציג מניעים שונים שהשרו עליהם השראה לאסוף ולתרום דברים גדולים ובנליים כאחד. תגובה לאבדן, כרוניקות של התנסות, מסעות אישיים, וארכיבים למען העתיד, והן את הטווח הניכר של מתודות אספנות ואת האסטרטגיות המעורבות בכך.

אחדים, כמו האוסף של Roger Caillois ובו אבנים נדירות או דמויות השרוך של הארי סמית שואפים לסינטקס (תחביר) אוניברסלי . אחרים, כמו אלה של Hilma af Klint – פמליה של ציורים מופשטים מ-1907, שהיא שמרה חבויים לעשורים לאחר מותה, מורים שהיא יכולה להיות מוערכת במאוד מעבר לזמנה היא. אלבומי ההדבקות עם החומרים המצויים כשם שאזכורים חופשיים של אימז'ים ואפמרה יומיומיים של Shinro Ohtake. Ye Jinglu עשה מדי שנה (במהלך עשורים) בנוהג טקסי אישי פורטרט סטודיו. צילומים אלה, שנשמרו ע"י Tong Bingxue, מציגים אספנות כאופן של אתנוגרפיה אישית שבהיסח הדעת גם מתחקים אחר שינויים חברתיים ופוליטיים בזמן.

אנתולוגיה ויזואלית של אימז'ים חתוכים ומודבקים של Henrik Olesen – Some Gay-Lesbian Artists and/or Relevant to Homo-Social Culture, 2007 יוצרת נרטיב פרובוקטיבי מנוגד לקאנון ההיסטורי של האמנות בכך שמדגישה ביוגרפיות של אמנים שצונזרו כשם שתיאורים הומואירוטיים המתוארכים מהמאה ה-14 ועד למאה ה-19. בניסיון דומה לשמר סיפורים שאחרת ימחקו, הווידיאו של סוזאן הילר The Last Silent Movie, 2007 עוסק בסאונד, איסוף קולות של דוברים של 25 שפות מתות או אבודות על מנת להציע חשיבה על התנאים שהובילו להכחדתן. בעוד שבחירה של חפצים עתיקים מעשה ידי אדם מהמוזיאון הלאומי של ביירות, אשר הותכו במהלך שריפה שאירעה בעת מלחמת האזרחים בלבנון, דנה בשימור של אובייקטים שהשינויים המהותיים בהם הופכים אותם אף יותר לייצוגים רבי כוח של העבר.

באמצעות אוסף זה ואחרים, התערוכה גם תדגיש אימז'ים ואובייקטים שמעידים על אירועים היסטוריים טראומטיים או דרמטיים, ומציגה את אקט השימוש כרזולוציה לשאת עדות ולזכור. מאמצים לשמר או להגן, שלעתים נעשו תוך סיכון גדול, מטעימים איזו אמונה בלתי נלאית יש לכוח של אימז'ים לרפא ולנחם, והתשוקה לכבד מה ששרד על אף אלימות או מצוקות הזמן.

לאור אספקטים של איקונוקלזם הממשיכים להתרחש באירועים העכשוויים, בתערוכה "The Keeper" מוצג מגוון מורכב של אימז'ים ואובייקטים ש"נמלטו" מגורל טרגי בצד הרפתקאות קיומיות של פרטיים שהונעו ע"י אקטים לא הגיוניים של אהבת הדימוי.

 

Kaplan, I.(2016, July 23). Re: A New Exhibition Shows How What We Keep Becomes Who We Are [Web Log Message]. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-a-new-exhibition-shows-how-what-we-keep-becomes-who-we-are

מכון אמנות למאבק בנציונליזם, וונציה

download

Rendering of V-A-C Venice palazzo. Image courtesy of V-A-C

download (1).jpg

Renderings of V-A-C Venice palazzo. Image courtesy of V-A-C

בוונציה לא חסרים אוספי אמנות פרטיים: ישנם ה-Punta Della Dogana ופלאצו גראסי, השייכים לפרנסוא פינו הצרפתי, ואוסף פגי גוגנהיים. אך במאי 2017, יפתח בעיר מוסד אמנות פרטי הממוקם בארמון בן המאה ה-18, ובו האמביציה לשיתוף פעולה גלובלי.

קרן Moscow's V-A-C   השייכת לליאוניד מיכלסון Leonid Mikhelson, שלאחרונה הוכרז כאיש העשיר ביותר ברוסיה, עומדת לפתוח תערוכה ומשכן לאמנים (בן ארבע קומות) ב-Palazzo delle Zattere ב-Dorsoduro, תחילה לקהל מצומצם, ולאחר מכן למבקרים בזמן הביאנלה של ונציה. המקום לא ישמש כמאחז המוקדש להצגת אמנות רוסית; חלל ה-V-A-C  יוגדר ע"י האפשרויות שהוא מציע לשיתופי פעולה בין תערוכות חדשות וניו-יורק – ע"י אמנים, אוצרים, ומבקרים מכל העולם.

חזון זה לדיפלומטיה תרבותית מוטמע בחלל ה-V-A-C . בסיור בארמון, מנהלת הקרן, Teresa Iarocci Mavica, מדברת על שנותיה בעולם האמנות הרוסי ועל החזון שמועסקי הקרן משקפים אותו באג'נדה הרב תרבותית שלו. הקרן שכרה חברת ארכיטקטים מקומות APML , שהמייסד והמנהל שלהם Alessandro Pedron נולד והתחנך בוונציה, ויטפל ברסטורציה המורכבת של הפרטים ההיסטוריים בפלאצו והסבתו לחלל תערוכה ומרכז תרבותי.

חלל ה-V-A-C אינו פרויקט הבנייה העיקרי שהינו בדרכו לביצוע, אלא חלק מקמפיין מוסדי שרואה בהגנה ושימור של ארכיטקטורה כעיקרית לשליחות. (הקרן עובדת גם עם סדנת הבניה של רנצו פיאנו להסבת תחנת כוח ההיסטורית במוסקבה לחלל תערוכות וחינוך מוביל, העומד להיפתח ב-2019). פדרון יצר מחווה לציורי הפרסקו תקרה שהתגלו במהלך מחקר ההיסטוריה של הארמון

הבנה של ניואנסים מעין אלה של זהות מקומית היתה מדגם מכריע במיזם חלל ה-V-A-C להבטחת החלל הפרמננטי הראשון של כך בוונציה. הקרן מארגנת תערוכות שנתיות מאז 2010, ותרמה למימון ביאנלות אמנות וארכיטקטורה מאז. הארמון שהינו רכוש הרשות העירונית הוונציאנית, שוחזר ומנוהל ע"י ה-V-A-C כזיכיון לזמן ארוך; במהלך תחרות ב-2012, Vavica  ו-Mikhelson קפצו על האפשרות לפתיחת עוגן תרבותי בארמון זה, בו ראו כאחד מהמרכזים החשובים של עולם האמנות העכשווית. "אנו היינו הארגון היחיד שלא למטרות רווח (שנכנס) – כל שאר המשתתפים היו בתי מלון", היא מספרת. הם ניצחו, היא אומרת, שכן "לא רצינו לעשות כסף, רצינו לבזבז כסף על מנת לאפשר תרבות בינלאומית בוונציה."

כעת, ה-Palazzo delle Zattere הינו אתר בנייה. הארמון חולק לחלל משרדים גנרי במהלך עשור 1970, ונשאר ככזה עד סגירתו לאחרונה. המטרה היא לתקן ולשחזר הרבה ככל האפשר מהאופי המקורי של הארמון, בעוד שבו בזמן הם יוצרים חללי  גלריה בעלות אופי של "הקובייה הלבנה" לשם הצגת אמנות עכשווית.

מאמצי העובדים נעים מהצלה ושיבוץ מחדש של דלתות העץ המונומנטליות המקורית בווסטיבול הכניסה ועד לחקר קפדני של שכבות צבע הקיר והחלטה מתי כל שכבה הושמה ואיזו מהן תישאר – ובהחלט יש כאן סיעור מוחות עם רשויות השימור בעיר. השאיפה היא שהפלאצו יכלול חנות ספרים, מסעדה וגן בקומת הקרקע וחללי תצוגה נרחבים בקומות השנייה והשלישית. משרדי ה-V-A-C, אולם הרצאות, וחמש דירות וחללי סטודיו למגורי אמנים מתוכננים לקומה הרביעית.

לעת עתה אורגנה תערוכה משותפת ע"י אוצרת ה-V-A-C – Ekaterina Chuchalina ו-Matthew Witkovsky מהמכון לאמנות של שיקגו. התערוכה תעסוק ב

מאה שנה למהפכה הרוסית, בפרספקטיבה גלובלית, כפי שמוויקה מציינת. "רצינו לעשות זאת מנקודת מבט אמריקאית", היא אומרת על התערוכה, אשר בחודש מאי 2017 תפתח פתח לדיאלוג חוצה תרבויות זה.

  Kats, A.(2016, July 6). Re: Russia's Richest Man is Building a Venice Art Institution to Combat Nationalism. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-russia-s-richest-man-is-building-a-venice-art-institution-to-combat-nationalism

תערוכה במטרופוליטן, ניו יורק Court and Cosmos The Great Age of the Seljuqs

IA-Inv_1105_1
Astrolabe, 496 A.D Iran

50010, 1952.51.9

"Sultan Barkiyaruq b. Malik Shah Enthroned", from a Majma al-tavarikh (Assembly of Histories) of Hafiz-i Abru, Illustrated manuscript, folio, c.1425

במטרופוליטן, ניו-יורק מוצגת התערוכה  Court and Cosmos: The Great Age of the Seljuqs  מלווה ביצירות אמנות שנוצרו בין המאות ה-11-13 מטורקמניסטן ועד למזרח התיכון.

אחת מהתקופות הפרודוקטיביות ביותר בהיסטוריה של האזור מאירן לאנטוליה (בטורקיה המודרנית) מקבילה לתפקידם של הסלג'וקים וממשיכיהם בין השנים 1038-1307. הסלג'וקים אשר היו שושלת טורקית ממרכז אסיה, השתלטו על חלק ניכר מהעולם האסלאמי. בתחילת המאה ה-11 הצליחו הסלג'וקים להכניע ממלכות אסלאמיות אזוריות במרכז אסיה, ולבסוף אף הצליחו להשתלט על חלקים ניכרים של החליפות העבאסית, וצברו עוצמה עד לפלישה המונגולית במאה ה-13. תחת השלטון הסלג'וקי, נוצרו חילופין וסינתזה של מסורות ותרבויות שונות – כולל טורקמן, ביזנטיון, ארמניה, אירן ותרבויות נוצריות – אשר לוו בשפע כלכלי, קדמה במדע וטכנולוגיה, ופריחת התרבות.

270 פריטים בקירוב, כולל חפצים מקרמיקה, זכוכית, סטוקו, עבודות על נייר, חיתוכי עץ, טקסטיל ועבודות מתכת מאוספים ציבוריים ופרטיים מארה"ב, אירופה והמזרח התיכון מוצגים בתערוכה. רבים מהחפצים המוצגים לא הושאלו עד כה לתערוכה כלשהי. בין החפצים הייחודיים, השאלות מטורקמניסטן, כשלכך מתלווה משמעות פוליטית שכן התערוכה מציינת לראשונה את טורקמניסטן כמדינה עצמאית שאפשרה השאלה של אובייקטים היסטוריים למוזיאון בארה"ב.

תחת שלטונם של הסלג'וקים של אירן, מעמד הביניים שגשג, התפתח שוק לחפצי מותרות, הישגים טכנולוגיים ועידוד פטרונות של האמנויות, ואיקונוגרפיה מוסלמית חלחלה לעולם הנוצרי.

התערוכה מסודרת באופן תמטי ונפתחת בתצוגה של חפצים המונים את שמות הסולטנים הסלג'וקים וחברי האליטה השלטת.

בסקציה נוספת, מוצגת הסביבה החצרונית והפעילויות הקשורות לסולטנים ולאנשי החצר שלהם, בתבליטים בסטוקו, חפצי קרמיקה, עבודת מתכת ועוד.

שלושת המאות תחת שלטון הסלג'וקים היוו תקופה של המצאות והתפתחויות במדע, רפואה וטכנולגיה אשר השתקפו בכתבי יד ובמכשירים מדעיים ורפואיים של התקופה. דפים מכתב יד מאויר The Book of Knowledge of Ingenious Mechanical Devices מציגים מעט מההמצאות והחידושים הנפלאים של הגאון היצירתי  Ibn al-Razzaz al-Jazariשההמצאות שלו נעו משעונים וגלגלי מים לאוטומטה (רובוטים). ראוי לציון הינו מכשיר ניווט מוסלמי מוקדם (astrolabe).

האמנות הסלג'וקית מלאה בתיאורים של חיות ממשיות, מיתולוגיות והיברידיות המוצגים על אובייקטים גדולים וקטנים כאחד. תמה מועדפת היתה – קרב חיות. הסלג'וקים עודדו את האסלאם הסוני בטריטוריה שלהם, בנו מדרסים ומסגדים, ונתנו חסות ליצירת ספרי קוראן וטקסטים דתיים אחרים. בתערוכה מוצגים מספר ספרי אמנות נדירים המעוטרים באופן יפהפה. בסוריה, ואנטוליה שבה מרבית האוכלוסייה המקומית, כולל חלק מהאליטה השלטת היתה נוצרית – החפצים נושאים איקונוגרפיה נוצרית שבעשייתה המשיכו. כמו כן מוצג כלי פולחן מגיאורגיה עם כתובת בעברית, מה שמטעים את נוכחותן של אוכלוסיות יהודיות גם כן. אותם אמנים  שירתו לעתים קרובות קהילות מדתות שונות. לפיכך, הסגנונות והמסורות האמנותיות של קבוצה אחת התמזגו עם אלה של האחרות.

לאחרונה המט' הניו יורקי פתח את שעריו בפני סמנתה פאואר שליחת אובמה, נשיא ארה"ב באו"ם. השגרירה הזמינה דיפלומטים מ-15 מדינות לסיור בתערוכה זו.  בין הדיפלומטים היו נציגים מאפגניסטן, אלג'יריה, מצרים, עירק סנגל ועוד.

The exhibition is made possible by the NoRuz at The Met Fund and the Iranian-American Community.

אוחזר מתוך http://www.metmuseum.org/press/exhibitions/2016/court-and-cosmos

מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון, פרויקט עתידי

2953

 Len Blavatnik is worth an estimated £13bn. Photograph: David M Benett/Getty Images

 

futureplan
FuturePlan Victoria and Albert Museum/ http://www.vam.ac.uk

מוזיאון ויקטוריה ואלברט, הידוע בכינויו ה- V&A, הוא מוזיאון בשכונת קנזינגטון ברובע קנזיגטון וצ'לסי שבמערב לונדון. המוזיאון מתמחה בעיצוב ואופנה. V&A   הוקם בשנת 1852, אז נקרא "מוזיאון דרום קנסינגטון", כהמשך לתערוכה הגדולה שנערכה בלונדון בשנת 1851, ביוזמת הנסיך אלברט, בעלה של המלכה ויקטוריה. בשנת 1899 שונה שם המוזאון ל"מוזיאון ויקטוריה ואלברט".

בניין המוזיאון נבנה בסגנון אדוארדיאני וויקטוריאני, וב-145 הגלריות שלו (ששטחן הכולל 45,000 מ"ר) מוצגים כארבעה מיליון מוצגים.

בשנת 2001 השיק סר מארק ג'ונס מנהל המוזיאון  הקודם, תכנית הרחבה למוזיאון ויקטוריה ואלברט בשם FuturePlan . השלב הראשון של התכנית שעלותו היתה 120 מיליון לירות שטרלינג, הסתיים בשנת 2009. השלב השני נמצא בעיצומו והוא כולל בניית גלריה לתערוכות המרכזיות של המוזיאון, גלריות חדשות לצילום וריהוט, כניסה מרכזית נוספת מרחוב Exhibition Road ועוד.

הכניסה החדשה Exhibition Road במוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון,  תקרא על שמו של הבריטי העשיר ביותר, לן בלווטניק, לאחר שהקרן שלו תרמה כסף שמהווה 95% מהתרומה לפרויקט בעלות 49.5 מיליון ליש"ט.  באשר לתרומה סוברים שהינה בגובה חמישה מיליון ליש"ט בקירוב, אף שאין לכך אישור מהנהלת המוזיאון.

במענק זה יש משום העזרה המבורכת ל-V&A, אך יש בכך גם מן הקונטרוברסיה, שכן אוניברסיטת אוקספורד ספגה ביקורת בשנה האחרונה על קבלת מענק בסך 75 מיליון ליש"ט מהביליונר יליד אוקראינה לבניית בי"ס לממשל ע"ש בלווטניק, ובין היתר הואשמו רשויות האוניברסיטה ב"מכירת המוניטין שלה והפרסטיז'ה שלה" לידידיו של ולדימיר פוטין.

בלווטניק, שההון שלו מוערך ב-13bn  ליש"ט, הנו הספונסר של האמנויות בבריטניה מזה שנים. הוא מימן תערוכות במוסדות כגון המוזיאון הבריטי והגלריה הלאומית ותרם לפרויקטים כגון The Tanks בטייט מודרן.

מרטין רות, מנהל מוזיאון V&A, אמר שהמוזיאון עובד בשיתוף פעולה עם הקרן של בלווטניק מזה זמן רב. "זהו קשר קרוב מאוד, ומתמיד".

מנהלת הפיתוח, Jane Lawson, אמרה שדרך קבלת התרומה היתה רחוקה מלהיות קלה. "למזלנו יש לנו אוספים גדולים, פרוגרמה גדולה כך שאנו עושים את המיטב שבאפשרותנו…

בלווטניק יצטרף לשמות של פילנתרופים ב-V&A כמו  Weston (the Weston Cast Court), Sackler (the Sackler Centre for Arts Education) and Porter (the Porter Gallery) . בגלריית פורטר יש תצוגות זמניות. וכך אולם הכניסה החדש של V&A, לכשיפתח ב-2017, יקרא אולם בלווטניק; על התרומה הוכרז כש-V&A מסרו עדכון על הפרויקטים השונים במוזיאון.

פרויקט The Exhibition Road הינו פרויקט עצום, והוא יוצר חלל תחתון חדש בן 1,200 מ"ר לתערוכות גדולות ומתחלפות. הפזה הבאה בפרויקט הותחלה עם יותר מ-14,500 מרצפות פורצלן שנוצרו בבית החרושת Royal Tichelaar בהולנד.

רות, מנהל המוזיאון,  אומר שהפרויקט "יעביר את ההתנסות של V&A למבקרים שלנו, יצור הקשרים נוספים עם המוזיאונים השכנים שלנו (מוזיאון לטבע, ומוזיאון להיסטוריה של הטבע) ויאפשר לנו להציג יותר מאוסף האמנות והעיצוב שלנו כשם שתערוכות עיצוב בינלאומיות בחלל הגלריה המרהיב החדש".

ה-V&A גם עובר למזרח לונדון. יחד עם Sadler's Wells, אוניברסיטת לונדון לאמנות, קולג' לונדון לאופנה ואוניברסיטת קולג' לונדון במקום הבריכה האולימפית לשעבר, שנקרא Olympicopolis ע"י ראש העיר של לונדון, בוריס ג'ונסון.

David Bickle, מנהל העיצוב, התערוכות ופיתוח עתידי החדש של V&A אמר שבלב הבניין החדש תעמוד האפשרות לענות במהירות לצרכים שוטפים, בכך שאפשר יהיה להשתמש באובייקטים מהאוסף העצום של המוזיאון.

V&A East יהיה בניין בן שבע קומות במרחב בן 18,000 מ"ר כנגד מרכז ספורט המים של זאהה חדיד. "זה יהיה לחלוטין סוג חדש של בניין אזרחי", אמר ביקל. "אנו נתמוך ברעיונות, בטכנולוגיה ובכישרונות החדשים ביותר לשם שיתוף פעולה של תכנית שנתית". מקווים לפתוח זאת בסוף 2021.

פרויקט The Exhibition מזמן למוזיאון כניסה חדשה, חצר וגלריה תחתית ייעודית לתצוגות זמניות. הארכיטקטים עובדים עם V&A בתהליך המשלב חקר האפשרות של הקמת חצר מרוצפת במרצפות קרמיקה לראשונה בבריטניה. בחירת החומר תואמת במיוחד למבנה הבניין המקורי ולאוספים שלו, שכוללים דוגמאות רבות של קרמיקה דקורטיבית מהמאה ה-19. החצר תשמש כמקום התכנסות למיצבים ולאירועים ויהיה בה בית קפה שחזיתו זכוכית.

הקמת הגלריה החדשה תאפשר גמישות גדולה יותר לתכנון תערוכה, וגם תספק אפשרות לחשוף ולשקם את החצרות המדהימות מהמאה ה-19 ששמשו לתערוכות זמניות.

מעבר לכך שיש כאן טווח נרחב של חללים ציבוריים חדשים בפנים וחוץ של המוזיאון, הפרויקט עומד לפתח את הקשר בין V&A, מוזיאון המדע והמוזיאון להיסטוריה של הטבע, ולאפשר מעבר בין האתרים השונים באופן קל יותר. הכניסה לחצר החדשה תהיה דרך הקשתות של Aston Webb Screen מהמאה ה-19. מסך זה, חלק אינטגרלי של הבניין המקורי של המוזיאון, הוסר והושם למשמרת בסוף 2013, לשם השמתו מחדש עם תום הפרויקט.

FuturePlan  הינה תכנית שאפתנית של פיתוח שמשנה את V&A, מעצבים עכשוויים יוצרים גלריות חדשות ומגוון אפשרויות למבקר, בעודם עוסקים בשיקום יופיו של המבנה המקורי. בשנים החולפות, מעל 70% של חללי המוזיאון הציבוריים שונו, אפשרו גישה וכן תצוגה אלגנטית יותר של האוספים. ע"י הכנסת התערבויות ארכיטקטוניות חדשות ואמיצות,  FuturePlanשואפת לקסום ולהשפיע על המבקרים.

 

Brown, M.(2016, April 21). Re: V&A Museum Project boosted by Billionaire's Donation. Retrieved from https://www.theguardian.com/artanddesign/2016/apr/21/va-museum-project-boosted-by-russian-billionaires-donation

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בווריה, נאצים, ויצירות אמנות מוחרמות

Jan-van-der-Heyden

Jan van der Heyden, (Dutch 1637-1712)View of a Dutch square (Holländisches Platzbild). Now in the possession of the Cathedral Church Association of Xanten, Germany. Courtesy of CLAE

 

Henriette-Hoffmann-von-Schirach.jpg

Henriette-Hoffmann-von-Schirachages via Getty Images

בעשור האחרון עסקתי ועודני עוסקת בזיכרון, זיכרון אישי, זיכרון קולקטיבי ואיך הוא בא לביטוי בתחום המחקר שלי. מאחר ונושא היצירות המוחרמות היה קרוב ללבי ועודנו, אני עוקבת באדיקות אחר פרסומים בתחום, ומסתבר ש"הרצחת גם ירשת" עדיין ממשיך…

ביזת אוצרות אמנות על ידי הנאצים ומשתפי הפעולה עמם התרחשה קודם מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. הביזה התרחשה באופן שיטתי באירופה – בצרפת, גרמניה, אוסטריה, הולנד, בלגיה ועוד מדינות שנכבשו ע"י הנאצים ונעזרו במספר גופים ממשלתיים לפיקוח וביצוע החרמת יצירות האמנות. לאחר מלחמת העולם השנייה הוחזרו מעט מהיצירות לבעליהן, אך מאמץ רציני להשבת רכוש יהודי נעשה בשניים ומחצית העשורים האחרונים. ועם זאת מסתבר שלא די, ומפעם לפעם מתוודעים לגודל הזוועה ולגזל שנעשה גם לאחר המלחמה ביודעין.

מס' ימים קודם, עיתון גרמני Süddeutsche Zeitung  פרסם  ממצאים של דוח "מצמית" https://news.artnet.com/art-world/germany-returned-nazi-looted-art-nazi-families-530786 שהוכן ע"י הוועדה ליצירות אמנות מוחרמות באירופה שבסיסה בלונדון Commission for Looted Art in Europe CLAE המציגה שלאחר מלחמת העולם השנייה, גרמניה החזירה יצירות אמנות שהוחרמו ע"י הנאצים למשפחות הקשורות לנאצים, במקום לקורבנות שמהם הן נגנבו.

החקר של CLAE קיבל משנה תוקף בשל דרישה ממשפחת גוטליב ומתילד קראוס, שברחו מוינה ב-1938. שמות רבים מעורבים. ביניהם, יש דוח מפורט איך אחת  Henriette Hoffmann-von Schirachבתו של חברו הקרוב של היטלר והצלם Heinrich Hoffmann, ואשתו של "Gauleiter" הידוע (מושל האזור של היטלר) של וינה Baldur von Schirach- השיגו ציור אחד – ציור של כיכר הולנדית משל יאן ואן דר היידן, שבמקור השתייך למשפחת קראוס.

ויש הרבה חומר!  למעשה משפחת קראוס מנסה להשיג 160 יצירות אמנות בקירוב.

ואילו הרשויות בגרמניה the Bayerische Staatsgemälde-Sammlungen (Bavarian State Collections) השיבו בהצהרה ארוכה ומפורטת שהטענות הינן "שקריות" ו"נעשו מאמצים רציניים ונרחבים ביותר בחקר המוצא בעשורים האחרונים והגיעו לממצאים ברורים." בהמשך הוצהר ש"ההנחה ש the Bayerische Staatsgemälde-Sammlungen אינה מתעמתת בהיסטוריה ואינה עובדת בשקיפות הינה שקרית

עו"ד  שונים מפקפקים בגרסת הרשויות ביניהם Nicholas O'Donnell, מומחה חוק לאמנות שטיפל במקרים של החזרת יצירות אך אינו מעורב במקרה של קראוס, והינו סקפטי באשר לקו ההגנה של המוסד הבווארי, ולכך שנענו בחפץ לב לנאצים שאמרו שאלה יצירות שלהם.

Christopher Marinello עו"ד נוסף שמתמחה בהחזרת יצירות וחלק מקבוצת העוסקת בהחזרת יצירות מוחרמות-CEO of London-  אף הוא מפקפק בגרסה זו. שורדי השואה נעלמים ועמם גם הטענות לרכוש, צריך לעשות מעשה מיידי.

נחכה להמשך….

Kinsella, E. ( 2016, June 29) . Re: Art Experts Blast Bavarian Museums' Attempt to Rebut Nazi Loot Claims. Retrieved from https://news.artnet.com/art-world/experts-blast-bavarian-museum-response-nazi-loot-claims-533999