Left: Maggi Hambling, Aftermath (sleeper), 2014. Image courtesy of the artist. Right: REILLY, Michael Jackson, 2015. Image courtesy of the artist.

ז'אנרים אמנותיים מעטים אפופים במיתוס כמו זה של הפיסול היווני והרומי הקדום. פסלים עתיקים אלה, בשיש הלבן הבוהק שלהם המוצגים בתיבות תצוגה, נראים כדוברים שפה זרה בלתי אפשרית, מעולם כה רחוק וחסר מובן בהווה.

התפיסה הרווחת היא שהאמנות היוונית העתיקה, הינה אכן עתיקה. בחלקו זה בשל האופן שפסלים אלה מוצגים – כאובייקטים סטואיים במוזיאון, ולא כפיסות שהוחיו בשל קונטקסט רלוונטי. תערוכה חדשה במוזיאון לארכיאולוגיה קלסית בקיימברידג' בכותרת "RECASTING' משתמשת באוסף העצום של האוניברסיטה, מעל 600 יציקות גבס מהמאה ה-19 של פסלים קלאסיים על מנת לזעזע את התפיסה המקובלת. התערוכה מעמתת יצירה של שבעה אמנים עכשוויים עם הפסלים היווניים והרומיים, ומבקשת להציג את הצעד המכריע הראשון לשינוי אופן הראייה שלנו שאנו כה רגילים להשתמש בו בעת ביקור במוזיאון. "פסלים קלאסיים הינם מוכרים מאוד", אומר רוט אלן Ruth Allen חוקר שאצר את התערוכה יחד עם James Cahill. "כמעט ואינכם מביטים בהם ממש יותר – הם כה אייקוניים". למטרה זו, האמן יליד סקוטלנד, ריילי  Reillyיצר קולאז' המשלב את הצורות המושלמות של הפסלים הקלסיים עם סלבריטי בני הזמן כמו מייקל ג'קסון וריהאנה. הוא מכניס פנים מוכרות לאיקונוגרפיה עתיקה, "ומושך את הצופה להסתכל ביצירה העתיקה שמקושרת לאימז' חדש", מציין אלן.

הפסלים היוונים והרומיים העתיקים ששרדו עשויים על פי רוב באבן לבנה ושיש לבן, ונתפסים לעתים קרובות כסמלים של כוח זכרי לבן. (רבים אינם יודעים שיצירות אלה היו צבועות במקור בצבעים בוהקים). העבודה של ריילי גם מזכירה לנו, כפי שאלן מסביר, "שהעולמות היווני והרומי היו עולם רב תרבותי יותר מאשר אנו חושבים". חלק מהאלים שתרבויות עתיקות אלה עבדו הינם יבוא מהמזרח הקרוב, ולפיכך ראיה לרמה שבה יוון ורומא, שנראות כיום ע"י חלק מהאנשים כ"אידיאל מערבי", הושפעו באופן מעמיק ע"י תרבויות ים תיכוניות, מהמזרח התיכון ואפריקה.

בעוד שהאמנים העכשוויים עוזרים לנו לחשוב מחדש על העבר, העבר אף הוא מסייע לנו לחשוב על ההווה. "במובן הנרחב יותר, איך אנו מסתכלים על אמנות או אף מחליטים שמשהו הינו יצירת אמנות, קשור מאוד לקלאסי", אומר Cahill. התערוכה כוללת וידאו משל Rosie O'Grady, שם האמנית צילמה אוסף יציקות גבס קלסיות  כמו זה שבקיימברידג'. "בווידאו זה, המצלמה שלה עוברת על אוסף הפיסול הקלסי, מסתכלת בו מכל הזוויות באופן שמזכיר את הדרך שבה הסתכלו על פסלים קלסיים במשך מאות – באופן קפדני מאוד, זווית אחר זווית", מסביר Cahill. הוא מוסיף שלצד דרכים אחרות להתבונן באמנות, סגנון חקר זה, שהינו עדיין כזה שבו הסטודנטים לומדים להסתכל על פיסול עכשווי, "קודש בעתות קלסיות ונשאר רלוונטי כעת כשם שפעם".

וכשאנו מסתכלים, אנו מוצאים שהיוונים והרומיים הקדומים נאבקו לעתים קרובות בנושאים שחשובים לנו גם כיום. "אמנות יוונית ורומית הינה עדיין בעלת ערך לחשיבה אודות מגדר, סוגי גוף, סלבריטי", מסביר אלן, ומוסיף ש"הדרך שבה אנו חושבים על הגוף קשורה לקלסי".

האופן שבו אנו מסתכלים על עבודות אמנות עתיקה כאובייקטים ייחודיים, מנוגד לדרך שבה הן נעשו. בחלקם הגדול, פסלים עתיקים לא היו יצירה אחת ייחודית, שכן רבים מהאוריגינלים ביוון העתיקה ניצוקו בברונזה (מה שאפשר לפולשים להתיך אותם, ומסביר איך רק העתקי השיש שרדו עד לימינו). מה גם שפסלים אלה נוצרו על פי רוב כאובייקטים פולחניים – פונקציה שאינם משמרים יותר.

Kaplan, I.(2016, September 10). Re: How Ancient Greek and Roman Art Can Speak to a Digital Age. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-how-ancient-greek-and-roman-art-can-speak-to-a-digital-age