The Republic of New Afrika at a Crossroads, 2016. Photograph: The Cleveland Museum of Art, purchase from the J. H. Wade Fund, courtesy of the artist and Sikkema Jenkins & Co. © Kara Walker, photo: Jason Wyche 2016.54.a & b

עבודותיה של האמנית האפריקן-אמריקאית קארה ווקר עוסקות באופן אירוני וביקורתי בשאלות של היסטוריה, זיכרון, זהות אתנית וייחוד תרבותי בחברה פוסט-קולוניאלית ורב תרבותית, בצד שאלות של זהות נשית בחברה פוסט-פמיניסטית.

סט מסוים של ציפיות קיים בכל תערוכה של יצירותיה של ווקר, שיצירתה המעוררת מחשבה באשר לפער בין שחורים ולבנים באמריקה המקוטבת, מרעידה עולמות. ככזו, The Ecstasy of St Kara התערוכה החדשה של ווקר במוזיאון קליבלנד לאמנות, אינה מאכזבת. רישומים גדולים, אמיצים בגרפיט ופחם ממלאים שני חללים ומציעים קטלוג עגום של השפלה קשה. The Republic of New Africa at a Crossroads, יצירה ענקית בת שני פנלים מאזכרת שם של קבוצה שחורה אידיאליסטית ובדלנית, שבה הטרור קיים – רחם מדממת, דגלי הקונפדרציה מוכתמים בדם – עולים מערפל אפור; או Easter Parade in the Old Country, טריפטיך עצום ששיאו באישה אפריקנית, נעולה בקולר ברזל , מובלת בשרשרת הנתונה בידיו של איש לבן אדיש, ותינוקה נגרר מאחוריה.

ברם, אין זו ווקר שאנו מכירים. האמנית עלתה כמטאור ב-1994, בעבודה שנקראה Gone: An Historical Romance of a Civil War as it occurred between the Dusky Thighs of One Young Negress and Her Heart. כשהעבודה הוצגה ב-Drawing Center בניו יורק, הקהל נדהם מהקרע שבין הצורה שווקר בחרה להשתמש – דמויות-צלליות היכולות להיראות עממיות, בחירה שהינה  קשורה לתחום שבו בחרה –האמריקאי מהדרום, והתוכן שהיא עוסקת בו: אונס וביתור של נשים וילדים אפריקן אמריקאיות ע"י אדונים לבנים עליזים, וגברים שחורים שנרצחו בלינץ ונתלו על ענפי עץ.

ב-1996 קארה השתתפה כאחת מהאמניות הצעירות ביותר בקרן מקארתור (היא היתה בת 27). זו המסגרת לחקר ממושך שיהפוך לחותם המאפיין אותה – עיסוק במוראות החיים האמריקאים העכשוויים.

העבודה "האקסטזה של סט קארה" מרחיבה ומעמיקה משימה זו. התערוכה התפתחה ממענק מחקר באקדמיה האמריקאית ברומא, בה שהתה ברזידנסי מטעם Roy Lichtenstein Artist. ווקר כתבה במאמר מקדים לתערוכה שרזידנסי זה נתן לה ריחוק מבורך מהקטסטרופות המצטברות ביחסים הבין גזעיים בשנים האחרונות: רשימה גדלה של גברים שחורים צעירים שנהרגו ע"י המשטרה. ווקר החלה ליצור את כל העבודה שלה בתחילת שנה זו, כשעלייתו של דונאלד טראמפ לשלטון נראתה מרוחקת. כעת עם טראמפ המאתגר בנושא זכויות האזרח, עבודתה של ווקר מקבלת הילה "מפחידה" של ראיית הנולד.

מזועזעת מהקלות שבה גברים צעירים שחורים נהרגו ע"י המשטרה, האמנית נלכדה בחרדות של אומה אחוזת טירוף, והיא מציעה שהעלייה המהירה באלימות הופיעה בשל בחירתו של ברק אובמה לנשיאות, ומאחר והוא נתפס כאחר.

בתערוכה בקליבלנד, הנרטיבים של ווקר מערבים טיפול גרוטסקי בעבדות ובתהום החברתית שנפערה כאן וכעת, ותופסים שני חדרים גדולים מלאים בחוסר שקט עכור. תערוכה זו של ווקר כבעבר מוצגת עם אזהרה מתוכן מיני ואלים.

רישום עצום מידות, Securing a Motherland Should Have Been Sufficient מתאר אישה שחורה, חסרת חלק עליון, הולמת בציפורניה בשלד של ספינה עצומה. האזכור לתיבת נוח, ברור, אך ווקר מטעינה זאת במציאויות מכוערות. מחוץ למבנה, מצבור של גופות הן של חיים והן של מתים מתכחשים להבטחת הישועה שבספינה, מתפאורה כעורה לאידיאליזם "המרופט" של ההבטחה שלא מומשה של הדמוקרטיה האמריקאית.

וכך עבודתה של ווקר נראית פחות כביקורת של הסדר החברתי הפגום, ויותר הבעת חרדה באשר למה שעלול לבוא. "אנו חיים בתקופה ניהיליסטית, חלל ריק וריקני שנפתח כשהתקווה מוחלפת בפחד", היא כתבה.

Kara Walker at work. Photograph: Ari Marcopoulos

Whyte, M.(2016, November 22). Re:  Why Kara Walker's incendiary slavery art is as relevant as ever Murray Whyte. Retrieved from https://www.theguardian.com/artanddesign/2016/nov/22/kara-walker-ecstasy-st-kara-cleveland-museum-of-art