"אני עושה קסם, ואני רוצה שזה יהיה מדהים ומפתיע", דמיאן הירסט, וונציה, 2017

damien-hirst-mickey
Installation view of mickey, covered in colorful coral 
image © designboom

פרנסואה פינו אספן האמנות הצרפתי' והבעלים של גוצ'י, איב סן לורן ובית המכירות כריסטי חגג באפריל 2006 את בסיסו החדש בפלאצו גראסי' וונציה. בכך יסד את התאגיד  Palazzo Grassi SpA שהוא הבעלים ובעל המניות העיקרי שלו. התצוגה הפותחת נשאה את הכותרת "Where are we going?"  ונלקחה משם יצירה של דמיאן הירסט שהציג אף הוא בפלאצו גראסי, וניכס למטרותיו את השאלה שהוצגה לראשונה ע"י פול גוגן בשחר המודרניזם.

 

כעת מוצגת בוונציה תצוגה ענקית של דמיאן הירסט בשם Treasures from the Wreck of the Unbelievable בשני חללים בוונציה השייכים לפרנסואה פינו, פונטה דלה דוגנה ופלאצו גראסי. מתיו קולינס מ"לונדון איבנינג סטנדרט" קורא לכך "השיבה הטריומפלית". וכותב ש"יש בה סדרות גדולות של השתקפויות על זיוף, אמונה, אמת ואבסולוטיות".

בתצוגה, מספר רב של אובייקטים, רבים מהם בממדי ענק, המתארים יצורים מיתולוגיים, מפלצות, מלכות קדומה, בתולות לוחמות, כלבים בעלי שלושה ראשים ועוד. התוויות ליצירות המוצגות, מתייחסות לעבודות באופן המזכיר תוויות במקומות כמו המוזיאון הבריטי, ואובייקטים אחרים הינם "כמו" העתיקות שהנך מצפה למצוא שם.

העבודות נראות כעתיקות מאוד. אך בפירוט החומרים (בנוסף לשיש קררה וברונזה), כלולים חומרים מודרניים כאלומיניום, פוליאסטר, ופיברגלס – וחלק מהאובייקטים מתארים את מיקי מאוס. התצוגה הינה למעשה בדיה אודות ערך ומובן, ותפקיד האמנות כאמת. אנו אמורים להאמין  שיצירות עתיקות מונחות בתחתית האוקיאנוס לאחר שספינה נשאה אותם, והן שקעו לקרקעית ונאספו לאחר 2000 שנה בידי ארכיאולוגים אותם שכר הירסט, שכן זה מה שאנו רואים אובייקטים מכוסים לעתים קרובות בסרטנים קטנים ומלווים בצילומים של מבצע ההצלה. אך אין זה נכון כמובן, והאמת היא שהעבודות הושלכו לים ואזי נמשו והמבצע תועד בצילום.

damien-hirst-mickey-1.jpg
detail of mickey carried by diver underwater photography by christoph gerigk

האובייקטים אינם עתיקים; הם נעשו במהלך עשר השנים האחרונות ע"י אנשי סדנה וסטודיו ברחבי העולם, בפיקוחו של הירסט ועל בסיס הרעיונות שלו. הם שאבו את השראתם מהאמנות הקלסית אך התוצאה הסופית הינה עירוב מוזר של אביזרים שטותיים, ויצירות אמנות מושגיות שיש בהן מן הלעג. יש בהן מן האמירה אודות הציפיות של אנשים מאמנות – פנטזיות של רוחניות כשם שזעם על פומפוזיות ומלאכותיות.

 

בין האובייקטים המוצגים בפונטה דלה דוגנה, אנו פוגשים שלושה פסלי ענק, אחד מהם פורנו מגוחך, והאחר שנראה כמו סצנה בקומיקס. הפסלים נושאים דומות לפסלי גיבורים שנוצרו בעזרת מחשב ברקעה של פנטזיה קולנועית בסדרת טלוויזיה. הקטלוג והספרון המלווים את התערוכה מכילים אזכורים לשייקספיר ולסיימון שאמה, והתכנים שבהם נעים בין קיטש ומטופש לבין התחושה שיש כאן משהו יפה באופן סובייקטיבי; כשהסַאבּ-טֶקְסְט הינו מעין אמירה על עולם האמנות: אם מישהו חושב שזו "אמנות נפלאה" בעלת "יופי אל זמני" ו"טכניקה נפלאה", האם הוא פתי?

ובהקשר לכך מוצג צלום של תערוכה סוריאליסטית מעשור 1930 ככולל חלק מפסליו של הירסט בין עבודות של מקס ארנסט וסלבדור דאלי, ואנו נעים בין אמת לבדיה; אנו רואים  עכבר עם אוזני אדם מורכבות מאחור…"האספן עם חבר" הינו פסל בגודל מלא של הירסט מחזיק בידו של מיקי מאוס. האפשר שאספנים כאן מונעים ע"י אגו בשל רצונם לניעות חברתית? הירסט גדול בהרבה ממיקי אך הוא מתאר עצמו כלא פחות מטופש.

damien-hirst-exhibition-designboom-1
Remnants of Apollo image © designboom

תצוגה של רישומים בבניין השני, פלאצו גראסי, נדמית אף היא לתוצרים מזויפים. מפתה להאמין שאלו סקיצות ע"י אותם אמנים מימים עברו. באותו חדר יש מודל סירה: ניתן לראות את כל האובייקטים בתצוגה – 189 מהם – כמיניאטורות זעירות, עם מלחים מצריים קטנים רצים על הסיפון.  הבדיחה כאן גורמת לך לחשוב על משהו נוסף בבניין, שד בגובה 18 מ' המבוסס על רישום של וויליאם בלייק שנקרא The Ghost of a Flea.

 

Collings, M.(2017, April 7) Treasures from the Wreck of the Unbelievable, exhibition review: A triumphant return from Damien Hirst. [web log message] retrieved from http://www.standard.co.uk/goingout/arts/treasures-from-the-wreck-of-the-unbelievable-exhibition-review-a-triumphant-return-from-damien-hirst-

צילומי העבודות מ-

http://www.designboom.com/art/damien-hirst-venice-underwater-fantasy-exhibition-treasures-from-the-wreck-of-the-unbelievable-05-23-2017/

אלברטו ג'אקומטי, רטרוספקטיבה בטייט מודרן, 10 במאי-10 בספטמבר 2017

n05939_10
Alberto Giacometti Man Pointing 1947 Tate © Alberto Giacometti estate / ACS+DACS in the UK, 2017

בתמיכת מרים ואדוארד איסלר ובתמיכה נוספת מחוג התומכים של תערוכת אלברטו ג'אקומטי, פטרונים של הטייט, קרן טייט אמריקה וחברי טייט. אוצר פרנסס מוריס, מנהל הטייט מודרן

הטייט מודרן מציג את הרטרוספקטיבה העיקרית הראשונה של אלברטו ג'אקומטי (1901-1966) בעשרים השנה האחרונות. ג'אקומטי נודע כפסל, צייר ורשם, אשר הדמויות הדקיקות שלו הינן בין היצירות הניתנות מיידית לזיהוי באמנות המודרנית. התערוכה מצהירה על מקומו של ג'אקומטי כאחד הציירים-פסלים הגדולים במאה ה-20  לצדם של מאטיס, פיקסו ודגה. באמצעות גישה לאוסף יוצא הדופן ולארכיב של קרן אלברטו ואנט ג'אקומטי, פריס, התערוכה השאפתנית ובעלת הטווח הניכר של הטייט מודרן מציגה מעל 250 עבודות. היא כוללת יציקות גבס שהוצגו נדירות ורישומים שמעולם לא הוצגו קודם לכן וכן מציגה את ההתפתחות המלאה של הקריירה של ג'אקומטי במהלך חמישה עשורים, מעבודות מוקדמות כמו "ראש אישה (פלורה מיו)",  1926 ועד לפסלי הברונזה האייקונים כמו איש הולך מס' I   1960.

ג'אקומטי נולד בשוויץ ב-1901, עבר לפריס בעשור 1920 אזי יצירותיו מושפעות מהקוביזם, ומאוחר יותר ב-1931, חבר לקבוצה הסוריאליסטית. יצירות ידועות כמו "אישה עם גרון חתוך" 1932, מציגות את עיסוקו של ג'אקומטי בסוריאליזם כשם שאת המחקרים רבי הכוח שלו באשר לברוטליות וסדיזם. בתערוכה מוצג טווח נרחב מפסליו בסקלה גדולה בצד הרישומים שלו וספרים. יצירות אחרות כמו "ללא כותרת (מסכה)" 1934 מציגות את עיסוקו באמנויות הדקורטיביות, בעוד ש"איש" (אפולו) 1929 ו"המרכבה" 1950 מורים על עיסוקו באמנות מצרית ואפריקאית. התערוכה מציגה את האופן שבו ג'אקומטי, אפשר אף יותר מכל אמן אחר בזמנו, מיזג ישן ומודרני, וביטל  את ההבחנות בין האמנויות הדקורטיביות לבין האמנויות היפות.

Walking Woman I 1932-3-1936, cast 1966 by Alberto Giacometti 1901-1966
Alberto Giacometti, Walking Woman I 1932–3–1936, cast 1966, Tate. © The Estate of Alberto Giacometti (Fondation Giacometti, Paris and ADAGP, Paris), licensed in the UK by ACS and DACS, London 2017

 

ג'אקומטי עזב את פריס ב-1941, התיישב בג'נבה עד לסוף מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו החל לעבוד על פסלים קטנים יותר ובסגנון ריאליסטי יותר כמו "דמות מאוד קטנה" 1937-9 בקירוב. לאחר המלחמה וחזרתו לפריס, ג'אקומטי החל ליצור את הדמויות המאורכות שבשלן הוא נודע. הוא עבד מתוך התבוננות, והעיסוק שלו בדמות המנוכרת והמבודדת הפך למוטיב חשוב, המכיל את האווירה שלאחר המלחמה ותחושת הייאוש הקיומי. התערוכה כוללת מבחר יצירות מופת מעין אלה כולל "איש מצביע" 1947, "איש נופל" 1950 ו"היד" 1947 כשם שרבים מציוריו החשובים של ג'אקומטי כמו "דייגו יושב" 1948 ו"קרולין בשמלה אדומה" 1964-5 בקירוב.

Bust of Diego 1955 by Alberto Giacometti 1901-1966
Alberto Giacometti, Bust of Diego 1955, Tate. © The Estate of Alberto Giacometti (Fondation Giacometti, Paris and ADAGP, Paris), licensed in the UK by ACS and DACS, London 2017

בעוד שג'אקומטי ידוע מאוד בשל דמויות הברונזה שלו, הטייט מודרן מציג אותו כאמן בעל עניין ניכר בחומרים וטקסטורות, בעיקר גבס וחמר. האלסטיות והחוזק של חומרים אלה אפשרו לו לעבוד ולהתנסות בגבס וליצור פני השטח בעלי הטקסטורה המובחנת.  מספר גדול של עבודות גבס שבירות אלה שמוצאות ממקומן לעתים נדירות מוצג לראשונה בתערוכה הכוללת את "נשות ונציה" 1956 הידועות של ג'אקומטי.  עבודות אלה נוצרו עבור הביאנלה של ונציה, והן בין העבודות החשובות שמוצגות יחדיו לראשונה מעת עשייתן.

בנוסף, התערוכה חוקרת ומתייחסת לדמויות מפתח בחיי האמן שהיו חיוניות ליצירתו וביניהן, אשתו אנט ג'אקומטי, אחיו דייגו ומאוחר יותר את פילגשו קרולין. קשרים אישיים היו בעלי השפעה ניכרת על ג'אקומטי במהלך הקריירה שלו והוא השתמש באופן קבוע בחברים ובבני משפחה כמודלים. חדר אחד בתערוכה מוקדש במיוחד לפורטרטים של דייגו ואנט המצהירים על ההתבוננות האינטנסיבית של ג'אקומטי בפניהם ובדמויות של בני אנוש.

1720_24.jpg
Giacometti painting in his Paris studio, in the foreground "La Grande Tête", 1958

Tate Modern presents the UK’s first major retrospective of Alberto Giacometti for 20 years http://www.tate.org.uk/whats-on/tate-modern/exhibition/giacometti

"Viva Arte Viva" הביאנלה ה-57, של וונציה

08BIENNALEJP3-master768MWKEMVHQCB45401

ונציה של הרנסנס היא מהות מנטאלית, מסחר פורח, טובין, מסלולי מסחר – צפון אירופה, קונסטנטינופול והמזרח. זוהי עיר אפיקורסית בה טופח מודל של יציבות בצד טירניות של האריסטוקרטיה המקומית. זוהי עירם של ג'יובני בליני, ג'ורג'ונה וטיציאן, פאולו ורונזה ויקופו טינטורטו,  וזו העיר שהשכילה לשלב מערב ומזרח, מני קדם ועד היום. בעיר זו בה רוחשת בעשורים האחרונים סצנה פעילה של אמנות עכשווית, עיר של צבע וריצוד האור על המים, מתקיימת הביאנלה מס' 57.

בעוד שהביאנלה של ונציה באוצרותו הראשית של Okwui Enweazor נתפסה לעתים כמעין מניפסטו פוליטי, עם התייחסויות ל"דאס קפיטל" של מרקס, ויצירות שעסקו בשינויי אקלים, קולוניאליזם ומשבר הפליטים באזור הים התיכון.ל- Christine Macel, האוצרת של הביאנלה בשנה זו, חזון אחר: לשים אמנים ופרקטיקה אמנותית במרכז.

עבור הגברת Macel, האוצרת הראשית של מרכז פומפידו בפריז, הביאנלה ה-57, שנפתחת היום ה-13 במאי, עוסקת  במעמד האמנות ובמצבם של אמנים/יות.. האוצרת מסרה שזוהי "ביאנלה שתוכננה עם אמנים, על ידי אמנים ועבור אמנים".

אך בזמנים מעין אלה – לאחר "הברקזיט" ובחירתו של הנשיא דונלד טראמפ, עליית הפופוליזם והחזרה במלוא העוצמה לנציונליזם באירופה ומעבר לה – האם אוצרת ביאנלה יכולה להרשות לעצמה להתנער מפוליטיקות ולהתמקד באמנות למען אמנות?

לכשנשאלה, השיבה האוצרת שבהחלט, שאכן זו הדרך שבה היא מאמינה שעל אמנות לפעול. "אני מאוד מעוניינת בפוליטיקה, אך לא כל האמנות צריכה להיות אודות פוליטיקה. זהו ממד אחד בלבד".

"עבורי" אמרה, "אמנות קשורה לכל תחומי החיים. אנשים חושבים שאמנות תציל את העולם", המשיכה. "איני חושבת שאמנות תציל את העולם, אך היא הצילה הרבה ממנו".

גב' מסל, הינה כנראה האישה החשובה ביותר שעליה לא שמענו בעולם האמנות האירופאי. מאז 2000, היא סייעה ברכישת אמנות עכשווית עבור מרכז פומפידו. היא האוצרת הרביעית במספר בהיסטוריה בת 122 השנים של הביאנלה, אירוע יוקרתי ומוערך ביותר, אשר ב-2015 משך 500,000 מבקרים.

האוצרת העניקה לביאנלה את הכותרת "Viva Arte Viva", והתערוכה משתרעת מהפביליון האיטלקי לשעבר דרך הארסנלה, חלל רחב ידיים שבו בנו בעבר ספינות, ולא הגנים שמסביב. בתערוכה השנה משתתפות 86 מדינות; האוצרים נבחרים על ידי כל המדינה המציגה.

"Viva Arte Viva", מתחילה עם השאלה המתודולוגית: מה זה אומר להיות כיום אמן? מוצגים 120 אמנים, מתוכם 103 משתתפים בביאנלה לראשונה. גב' מסל בחרה להעניק את פרס האריה המוזהב של הביאנלה על הישג מתמשך לאמנית המיצג הפמיניסטית קרולי שינמן Carolee Schneemann, שעבודתה – כולל הווידאו הבקחנלי שלה, 1964 – "Meat Joy"- מתח את הגבולות בין ריקוד ואמנות חזותית. "רצוי לכבד מישהי ששינתה את ההגדרה של אמן/ית.

רוברט סטור, אוצר ומנהל ביה"ס לאמנות בייל ששימש כאוצר הביאנלה של ונציה, 2007 אמר: "אחד מהאתגרים בתפקיד זה, היה להציב את הטון בלא שתהיה בהכרח תמה".

הפביליונים הלאומיים מעוררים שיח באשר לרעיון היותם כאלה. מרק ברדפורד שמייצג את הפביליון של ארה"ב מעלה שאלה איך לייצג מדינה שהוא חש שאינה מייצגת אותו יותר.

כמו כל האוצרים בעבר של הביאנלה, גב' מסל עבדה בזמן ותקצוב מוגבל. התקציב לתערוכה שלה הוא 13 מיליון יורו (כ-14.2$ מיליון), שממנו היא סייעה לאסוף 10%.

גב' מסל שימשה כאוצרת של הפביליון הצרפתי בביאנלה ונציה 2013, אז בחרה באמן לא צרפתי: האמן יליד אלבניה, תושב ברלין אנרי סאלה, ועבודת הווידאו שלו "Ravel Ravel Unravel" בה שני פסנתרנים ניגנו את "Piano Concerto for the Left Hand" של רוול, שהמלחין יצר עבור מוזיקאי שאיבד את ידו במלחמת העולם הראשונה.

יצירה זו הינה פתח המספר לנו על טעמה של האוצרת ועל החשיבה – הפילוסופית, פואטית ואסתטית שלה, עם הדגש מעודן באשר לפוליטיקה ביצירה שעוסקת בעויינות בזמן המלחמה בין צרפת  וגרמניה. (לאנרי סאלה יש עבודה גם ב- "Viva Arte Viva").

כריסטיאן מסל ארגנה את  "Viva Arte Viva", במסגרת של תשע סקציות,  שהיא מכנה פביליונים.

 

Donadio, R.(2017, May 7). Re: A Venice Biennale About Art, With the Politics Muted. Retrieved from https://www.nytimes.com/2017/05/07/arts/design/a-venice-biennale-about-art-with-the-politics-muted.html?_r=0

סנדרו בוטיצלי "הפרימוורה", 1482, האופיצ'י

תודה על האיחולים, נהוג שביום ההולדת האישי, מאחלים לכל המאחלות והמאחלים הרבה טוב!  בחרתי ביצירה אחת מני רבות האהובה עלי! הפרימוורה של סנדרו בוטיצלי, שיש בה שילוב של תמות, התייחסויות, והעדפות בחיי הפרטיים והמקצועיים כאחד!  – ויטה אקטיבה Vita Activa וויטה קונטפלטיבה Vita Contemplativa ברוח הניאופלטוניזם של הרנסנס. יצירה המשלבת אמנות, היסטוריה פיורנטינית, פטרונות של המדיצ'י ופילוסופיה של הרנסנס והבארוק האהבות המוקדמות שלי, בצד אהבה לאמנות מודרנית ועכשווית. דמויות המסמלות אהבה, שמחת חיים, חן וחסד, וכמובן את ונוס האלה המסמלת את מזל שור ואת מרקורי המסמל את תאומים, האופק שלי. מי יתן ותדענה ותדעו כולכן/ם נחת וטוב בחייכם, תודה על כל האיחולים המרגשים! זיוה

botticelli-primavera

ב"פרימוורה" מתוארת סצינה מיתולוגית הנקראת ומפורשת מימין לשמאל; אנו מתחילים בדמות המייצגת את זפירוס, רוח המערב. הרודף אחרי הנימפה כלוריס, המשליכה  פרחים מפיה. כלוריס בתמורה מועתקת לפלורה, הדמות השלישית שמלבושה מפואר עם מוטיבים של פרחים. פלורה מחזיקה את שמלתה ו"מערסלת" פרחים בין הקפלים; היא מפזרת פרחים אלה בכל, בעיקר בכיוונה של ונוס, אלת האהבה שתופסת את מרכז הציור. לימינה של ונוס מופיעות שלושת הגרציות (עלמות החן), בנות לווייתה הקבועות על פי רוב. קופידון, תוצר האיחוד בין ונוס ומרקורי, העומד בשמאל הקיצוני מעופף מעל אמו בעודו מכוון את חץ האש שלו כלפי אחת מהגרציות. סצינה זו מתקיימת בגן פורח מלא בפרחים שונים ומוצל בעצי תפוז ברקע.

"הפרימוורה" היתה הנושא של כתבים וחוקרים רבים. חוקרי אמנות שתרמו להבנת התוכנית האיקונוגרפית המורכבת מאוד של כך, ביארו בד"כ עבודה זו בקונטקסט של הניאופלטוניזם ששלט על הפילוסופיה של חוגי המדיצ'י. בוטיצ'לי עבד עבור המדיצ'י והיה בן חסותם ונהנה מלווייתם של ההומניסטים הפלורנטינים המבריקים ביותר, המומחים והמשוררים שלורנצו המפואר הקיף עצמו בהם, כולל מרסיליו פיצ'ינו, הסנגור והמפיץ הגדול של הניאופלטוניזם. למעשה, גומבריך הציע שפיצ'ינו עצמו היה אחראי לתוכנית "הפרימוורה".

חוקרים מאמינים שהיצירה הוזמנה לרגל נשואי לורנצו די פיירפרנצ'סקו דאי מדיצ'י לסמירמידה ד'אפיאני Semiramide d`Appiani במאי 1482.

 

 

פרס טרנר 2017

 

פרס טרנר הינו פרס שנתי הניתן לאמן בריטי עד גיל 50. השנה שונתה מגבלת הגיל ובין המועמדים שניים בגילאי 50 ו-62 שנה. הפרס הינו על שם הצייר מילורד טרנר. הוא ניתן בחסות הטייט החל מ-1984 והפך לפרס החשוב ביותר בבריטניה.

אחד מיעדי הפרס המוצהרים הינו: "אנשים המתעניינים בתרבות זמננו, אך אינם מבקרים דרך קבע בגלריות". התערוכה מלווה בקורס מיוחד ובשורה של שיחות וסימפוזיונים ברחבי בריטניה המעבים את הממד החינוכי של האירוע ומסווים היבטים מסחריים יותר.

ארבעת המועמדים הסופיים לפרס טרנר הוכרזו בסוף השבוע. פרס האמנות המרכזי עורר בשנים האחרונות מחלוקות וביקורות קשות בשל מועמדיו השנויים במחלוקת ובחירותיו המפתיעות. רבים בתחום טענו כי הוא הפך להיות פופולרי ושטחי, ואף החלו לזלזל בחשיבותו. ואולם, רשימת המועמדים השנה מצביעה על בחירה זהירה ואף שמרנית.

מיסוד הפרס ב-1984, והוא כולל בין היתר, תערוכת יחיד במוזיאון טייט בריטן לכל אחד מארבעת מועמדיו הסופיים. הזוכה, שיוכרז ב-5 בדצמבר, יקבל מענק כספי של 25 אלף ליש"ט ויצטרף לרשימת זוכים מכובדת, בהם אניש קאפור, טרייסי אמין, וולפגאנג טילמנס וג'ייק ודינוס צ'אפמן.

רשימת המועמדים הסופיים לפרס טרנר 2017

מאז 2011 הפרס מוענק בכל שנה בעיר אחרת בבריטניה. השנה הפרס יוענק בגלריה לאמנות Ferens בהאל (Hull) כחלק מתכנית התרבות של בריטניה.

ferrens_art_gallery_turner_prize

http://links.e.tate.org.uk/ctt?kn=41&ms=NTM5OTcxMzIS1&r=MjE2OTQwOTEyNzIzS0&b=0&j=MTE2MDc5NDgxNQS2&mt=1&rt=0