הדרמנו לבאר שבע. חוויה!

"מַכְּתוּב", תערוכה במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, העיר העתיקה, באר שבע, אוצרת ד"ר שרון לאור-סירק

התערוכה מוצגת במוזיאון האסלם שמשכנו במבנה היסטורי לשימור שבו שכן בעבר מסגד עות'מאני. בחצר, תערוכת קבע המציגה ממצאים ארכיאולוגיים מוסלמיים. בחללו הפנימי של המבנה מוצגת התערוכה "מַכְּתוּב", בה מוצגים אופני השימוש בנייר בארצות האסלם. התערוכה מתמקדת בקליגרפיה הערבית המהווה חלק משמעותי מתרבות ואמנות האסלם. מוצגים ספרי קוראן, ספרים מאוירים, קמעות, תעודות נישואין מפרס (יהודית ומוסלמית) בצד יצירות עכשוויות של שישה אמנים מישראל ומחו"ל.

בין העבודות המוצגות:                                                                                                    עבודתה של אלה פוניזובסקי ברגלסון אשר נעשתה במיוחד לתערוכה ((site specific), משתלשלת מכיפת המסגד. אלה כתבה בעברית ובערבית את המשפט "אהיה אשר אהיה" המתייחס אל האל (ספר שמות, פרק ג', פסוק י"ד). בעבודה העשויה בציפורן ודיו יש מן החזרה, והיא בוחנת את השוני שבין השפה העברית לבין הערבית באופן צורני ותוכני כאחד. בנוסף, נוצר בעבודה יש מעין "רעש" שכן שתי השפות "מפריעות" אחת למשניה, בצד תחושה של אחדות בשל המארג של רצועות הנייר לכדי ישות אחת.

 

לירון לביא טורקניץ' בעיצוב בן הזמן המשלב כתב עברי וערבי. זהו פונט משולב המאפשר לקרוא באותו משפט, בו בזמן בעברית ובערבית. מחשבה מעניינת על אקט הראיה ועל העין המתבוננת ומתרגמת.

שירין נשאט, אמנית אירנית – צלמת ואמנית וידאו החיה בניו יורק עוסקת ביצירותיה לאחר המהפכה באירן – מעבר מחברה פתוחה ונאורה לחברה מסוגרת ונוקשה. במרכז העבודות של נשאט נשים בחברה המוסלמית באירן. בתערוכה מציגה נשאט תצלום מהסדרה "נשות אללה" ובו מוצגות נשים איראניות, עטויות צ'אדור (כסות מסורתית המכסה את הראש והגוף), ונושאות נשק, ועל רגליהן עיטור קליגרפיה בפרסית משירה של המשוררת האיראנית Forough Farrokhzad. [1]

בנוסף מוצגות בתערוכה עבודות של פריד אבו שקרה, קוטלו אטאמן, קזואו אישיאי.

בתוך המסגד ובחצר מוצגות עבודות נפלאות המשלבות מוטיבים האופייניים לקרמיקה טורקית וארמנית כאחד.

"יורדים העירה" – תערוכת אמני/יות העיר העתיקה באר שבע, גלריה טרומפלדור אוצרת: יהל זקס; מנחה: פרופ' חיים מאור

בתערוכה תשעה אמנים ואמניות הפועלים ויוצרים בתחומי העיר העתיקה בבאר שבע כחלק מפיתוח מואץ של העיר באר שבע כמוקד תרבותי ותיירותי.

בדף התערוכה כתוב ש"המשותף למציגים הוא החיבור לעיר העתיקה והאהבה לאווירה הייחודית של המקום. חיבור המתבטא ביצירה, אותה הכינו במיוחד לרגל התערוכה, המציגה את העיר העתיקה כפי שמשתקפת מעיניהן/ם". בתערוכה יצירות של מעיין-שירה הדר, דני מכליס, דניאלה מלר, דריה דוידוב, שני וייס, דורית שרף-בוסל, קרן חורש, עמר תומא-גרוסוסר, יוליה אייזנברג. היצירות במגוון מדיומים ופורמטים מפתיעות באיכותן. [2]

 

ביצירתה של דניאלה מלר, "מכונת זמן", שמן על בד, המוצגת בתערוכה נשאלת השאלה מה העין רואה ומה עולה מהתבוננות ביצירת מקור מול התבוננות בעבודה המוצגת בצילום. מכונת תפירה על מעמד, גריד קרמי, קשתות?

לשאלה זו דניאלה מספרת ש"המכונה מסמלת את אחד מבתי העסק הוותיקים בעיר העתיקה, המעניק שירות ארצי למכונות תפירה. בציור מופיע הקטר הידוע 70414, והוא מהווה את גוף המכונה. פני המכונה הניבטים אלינו הינם למעשה גלגל המייצג את "באר אברהם",[3] וזאת במקום הגלגל המקורי של המכונה; ובמקום הסמל של "זינגר" מסתתר חלון המסגד. הגריד מתייחס למפת העיר העתיקה. האריחים הינם מחווה לבתים בעיר העתיקה. ואילו למעלה מוצגות הקשתות של מוזיאון האסלם וכן דקלים. והכל בצבעי אוקר של קיץ וירוק של חורף שכן בחורף כל האזור עוטה ירוק רענן שמצהיב מיד לאחר הגשם האחרון".[4]

 

• תודה מיוחדת לאב הבית במוזיאון לתרבות האסלם

[1] צילומים של שירין נשאט הוצגו זמן רב באוסף האמנות העכשווית –

Untitled (from the series "Rapture") 1999

 

 

 

 

 

 

[2] המידע מקטלוג תערוכת "יורדים העירה" תערוכת אמני/יות העיר העתיקה באר שבע, גלריה טרומפלדור: מרכז אמנות

[3] באר אברהם ראו: https://www.facebook.com/%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96-%D7%94%D7%9E%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99-%D7%91%D7%90%D7%A8-%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D-200270116813395/

[4] תודה לדניאלה מלר על ההסבר