דוקומנטה 14 ביטלה את המיצג 'אושוויץ על החוף'

 

download
Franco “Bifo” Berardi. Image via Vimeo

דוקומנטה 14 ביטלה את המיצג אודות משבר ההגירה האירופאי משל הסופר האיטלקי ואקטיביסט המדיה פרנקו "ביפו" בררדי. המיצג, בכותרת "אושוויץ על החוף", התקבל בביקורת עזה ובזעם בקהילה היהודית בגרמניה בפרט בשל ההתייחסות לשואה, וההשוואה בין סוגיית ההגירה הבלתי חוקית מהמזרח התיכון ומאפריקה לאירופה לבין זוועות אושוויץ. בדברי ההסבר למיצג נאמר כי "האירופאים בונים מחנות ריכוז על אדמות אירופה, ומניחים לראשי טורקיה, מצרים ולוב לבצע עבורם את 'העבודה המלוכלכת' על חופי הים התיכון, המקום שבו מלח הים החליף את גז ציקלון בי".

בהצהרה שפורסמה באתר דוקומנטה 14, אוצר התוכניות הציבוריות פול ב. פרסיאדו כתב, "בתגובה לתלונות הזועמות והתגובות המבזות במהלך השבוע האחרון, החלטנו לבטל את המיצג של פרנקו "ביפו" בררדי. אנו מכבדים את אלה שעשויים לחוש נפגעים מכותרת הפואמה של בררדי,. איננו רוצים להוסיף כאב לצערם ".

עם זאת פרסיאדו ציין במכתבו, שבמקום המיצג המתוכנן, תערך הקראה של הפואמה של בררדי שהשרתה השראה על העבודה המקורית ויתקיים דיון באשר למשבר ההגירה באירופה. האירוע החדש יקרא Shame on Us: A Reading and Discussion.

 

Neuendorf, H.(2017, August 22). Re: Documenta 14 Cancels 'Auschwitz on the Beach' Performance Amid Intense Criticism. Retrieved from https://news.artnet.com/art-world/documenta-performance-outrage-1058285

 

האפיפיור פרנציסקוס שואף לחזור לתהילת העבר! האמצעי- אמנות!

pope_francis_1050x700
Pope Francis at the Sistine Chapel  via The Pope's Instagram

פטרונים הם אנשים הנושאים באחריות אישית או קולקטיבית ליצירות אמנות. עיקר הגדרת הפטרון בתמיכתו ובעידודו של אדם או מוסד כלשהו ליצור עבודת אמנות.[1]

לעתים פעלו פטרונים שונים בתפקידים חופפים, ולא פעם לקחו חלק בפטרונות משותפת של גילדות או מוסדות אזרחיים ואף פעלו באופן ציבורי פרטי כפטרונים של הכנסיה, נסיכויות או הבורגנות הגבוהה.

ספרות הרנסנס דנה רבות ביחסי פטרון-אמן הן בחברות החצרוניות (בתיאוריהם של אריוסטו Ariosto וקסטיליונה Castiglione והן בחברות האריסטוקרטיות פחות (למשל בתיאוריהם של בוקצ'יו Boccaccio ומקיוואלי Macchiavelli.

באחד ממכתביו האחרונים לפרנצ'סקו דה קררה אדון פדובה מעלה פטררקה את דמות הנסיך האידיאלי בעיניו: גישה המוצאת הד גם בדמות "הנסיך" של מקיוואלי. "הנסיך" של פטררקה ממונה על הכול: החל בבניית ארמונות ציבור וכנסיות וכלה במפעלים קטני-ממדים. עליו להקים בתי-חולים ובתי-מחה ליתומים, להעניק הגנה ולספק חברה למשכילים נבחרים וכל זאת על מנת לזכות בתהילת עולם.[2]

צבירת הכוח המחודשת של האפיפיורים בוותיקן, החלה בשנת 1420, כשהאפיפיור מרטין ה-5 העביר בחזרה את הכס האפיפיורי לרומא, וכך גם התחדשה פטרונות האמנות והארכיטקטורה של האפיפיורים פול ה-2, סיקסטוס ה-4 והפטרונות המדוברת והמתוקשרת בין האפיפיור יוליוס ה-2 לבין אמנים כרפאל, מיכאלאנג'לו, ואחרים.

מכאן שרצונו של האפיפיור פרנציסקוס לחזור להוד וההדר של האפיפיורות בתקופת הרנסנס, אינו מתמיה כלל. מסמך שפורסם לאחרונה ומתבסס על ספרו מ-2015 של האפיפיור פרנציסקוס My Idea of Art מאיר את הדרכים והאופן שבהם האפיפיור פרנסיס מקווה לחזור להדר והפאר של איטליה הרנסנסית וזאת על ידי שימוש באמנות עכשווית ככלי אוונגליסטי. פרנציסקוס שנבחר כאפיפיור ה-266 של הכנסייה הרומית קתולית, מגדיר מחדש את האפיפיורות בדרכים ייחודיות.

מספר חודשים לאחר הכתרתו של האפיפיור פרנציסקוס, Roland Flamini  התייחס לגישתו של האפיפיור למשרה שלו ולאימז' המשתנה של הכנסייה הקתולית. פלמיני החל בכך שציין אחדות מהדרכים הרבות והקטנות שהאפיפיור בחר לשבור באופן מיידי את המסורת, כולל החלטתו לא לנעול את הנעליים האדומות (ובמקום זאת שמר על נעליו השחורות), דחה את השכמייה האדומה או mozetta, ובחר ללבוש את צלב הברזל שלו במקום לשדרג לאחד מזהב שהוצע לו. פלמיני מסביר, "הבחירות של המלתחה של האפיפיור היו בדיוק ההתחלה של מה שהפך להמשכיות של שינויים אמיצים שהוא עשה בנוגע לדפוסים מקובלים בהתנהגות אפיפיורית". שבירה נוספת של מסורת מתייחסת להחלטתו להשאר בבית ההארחה Domus Santae Marthae, במקום לעבור לדירות האפיפיוריות הגדולות והמלכותיות יותר בארמון האפוסטלי. הוא גם בחר לאכול את "מרבית הארוחות שלו בחדר האוכל של המלון יחד עם אורחים אחרים".

התנהגות זו זוכה לאישור גם בשל בחירת השם שלו, עפ"י פרנצ'סקו הקדוש מאסיסי", קדוש הידוע באנושיות ובפשטות שלו, ובדאגתו לעניים". פלמיני כותב, "בתקופת זמן קצרה להפליא, האפיפיור הישועי הראשון הגדיר את עצמו באמצעות מסר פשוט של התחדשות רוחנית וזאת ע"י דאגה לעניים ומשוללי אזרחות".

franc02.jpg
Giotto, Legend of St Francis: St. Francis Giving his Mantle to a Poor Man, 1297-1299, Fresco Upper Church, San Francesco, Assisi

בשל הצניעות והפשטות שלו, רבים תהו באשר לאמצעי ההבטחה של "האוצרות האמנותיים" של הוותיקן תחת האפיפיור החדש. פלמיני תיאר איך הוותיקן דואג לנכסים יקרי הערך, ומה עושה האפיפיור. ונראה שלאחר ארבע שנים בהנהגתו של האפיפיור פרנציסקוס, האמנות מוערכת ומכובדת, אין דאגה שימכרו אותה או שתיתפס כאיוולת. בראיון של האב Antonio Spadaro מ-2013 הם שוחחו על "אהבת האמנות של האפיפיור פרנציסקוס, והאפיפיור מנה יצירות ספציפיות בספרות, מוזיקה, ציורים וסרטים, שעזרו לעצב אותו והשרו עליו השראה : היצירות של קרווג'יו, "הקריאה לסט. מתיו", ושל מרק שגאל, "הצליבה הלבנה", יצירות מוזיקליות משל פוצ'יני, טורנדוט, מוצרט ובטהובן, ואת "הפסיון" של באך, וכן את דוסטוייבסקי ו- Hôlderlin וסרטיו של פליני, לה סטרדה La Strada ורומא Rome. [3]

 

 

[1] הציטוטים שלעיל הם חלק מעבודת המסטר שלי בנושא פטרונות בארבע נסיכויות באיטליה במאה ה-15 בהנחייתו של פרופ' אברהם רונן, החוג לתולדות האמנות, יוני 1990                                                                                                                                                              D.S. Chambers, Patrons and Artists in the Italian Renaissance, London, 1970 pp. xxii-xxxv.

[2] Macchiaveli, Il Principe, Operette storiche e Politiche, Verona, 1950, p.51

[3]  Caldwell, Ellen c.(2017, August 6). Re: How Pope Francis will Redefine Art at the Vatican.  Retrieved from https://daily.jstor.org/how-pope-francis-will-redefine-art-at-the-vatican/

 

מחברות הסקיצות של ליאונרדו דה וינצ'י אוֹן לַיְן

מחברות הסקיצות של ליאונרדו מעניקות מבט קסום אל תהליכי החשיבה שלו. לפני מספר שנים הספרייה הבריטית פרסמה את האוסף שלה אוֹן לַיְן.

השרבוטים והרישומים של ליאונרדו דה וינצ'י הינם כעת עדות חיה ומתמדת לאמן בעל שאר רוח. הם מקיפים את כל תחומי העניין וההתנסויות של אוטודידקט רב כישורים זה, ממתמטיקה ועד למכונות מתעופפות. לאחרונה, הספרייה הבריטית בלונדון סרקה את כתבי היד של ליאונרדו, ומאפשרת לכל החפץ לחקור מסמך נפלא זה על מסך המחשב – בבית, בבית קפה, בכל מקום. זה בנוסף לדברים נוספים שמוצעים.

Leonardo-da-Vincis-notebo-008
 Leonardo da Vinci's jottings and drawings. Photograph: 11861/The British Library

האם ליאונרדו היה מאשר זאת? אנו חושבים עליו כעל טכנופיל – מעצב ומתכנן אין סוף דברים – אך כשזה הגיע לפרסום, ליאונרדו היה שמרן.  הדפוס הומצא בגרמניה בשלהי המאה ה-15 ולליאונרדו היו ספרים מודפסים רבים – אך הוא לא עשה מאמץ כלשהו להדפסת מחברות הסקיצות שלו. למה? האם נקט בחשאיות, או שפשוט המתין לרגע הנכון, רגע שאף פעם לא הגיע?

במקום זאת הכתבים והרישומים שלו השתמרו ושרדו כהערות, שהוא השאיר לתלמידו הנאמן פרנצ'סקו מלצי. חלק מאלה היו ספרים כרוכים קטנים – למוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון יש אחד כזה בתצוגת קבע – בעוד שאחרים היו בעלי דפים גדולים יותר ונכרכו או נאספו לאחר מותו של ליאונרדו. בזמנו, אלבומים וספרונים אלה נמכרו לאספנים עשירים מבתי מלוכה, האצולה והבורגנות הגבוהה ברחבי העולם (אף שמרביתם הינם באירופה): מהאוסף הגדול של רישומים ומחקרים המדעיים  בספריה המלכותית, וינדזור, ועד לספר ההערות על מעופן של ציפורים בטורינו.

Melzi_Leonardo.jpg
Francesco Melzi, Portrait of Leonardo da Vinci, 16th century

המחברת בספרייה הבריטית, אחד מהאוספים שלאחר מותו של ליאונרדו נמכרו לאספנים, הובאה כנראה לבריטניה ע"י ארל מארונדל אוהב האמנות, חבר קרוב של צ'רלס ה-I שניצל ממוות במלחמת האזרחים. בפורטרט שלו מידי רובנס הוא נראה דרוך, מבריק ומעט רציני. ארונדל שכר את שירותיו שלWenceslas Hollar  להעתיק אחדים מרישומיו של ליאונרדו באחד המאמצים הראשונים להדפיס את עבודותיו.

האוסף שארונדל יבא לבריטניה ושהינו כעת מקוון הינו חגיגה נפלאה של מילים ואימז'ים. הוא מכסה שנים רבות מחייו של ליאונרדו ואת הטווח המפעים של החשיבה שלו בעודו נע מבעיות של מכניקה לרשימות קניה. אלה הינם אכן הערות עבודה, לא מנוסקריפט שהוכן לפרסום, וליאונרדו לא היסס להוסיף תזכורת אישית או ממו פרקטי בדיוק במחצית הדף של מחקרים מתמטיים.

-fronts-N-2968-00-000029-WZ-PYR
Peter Paul Rubens, Portrait of Thomas Howard, 2nd Earl of Arundel
1629-30  http://www.nationalgallery.org.uk/paintings/peter-paul-rubens-portrait-of-thomas-howard-2nd-earl-of-arundel

ניתן ללמוד רבות אודות החשיבה של ליאונרדו דרך מחברות ההערות שלו. האוסף הדיגיטלי של הספרייה הבריטית הינו בדיוק צעד אחד קדימה בתהליך שהותחל במאה ה-19 כש-JP Richter תיאר ותרגם מבחר ניכר ממה שהוא כינה the literary works of Leonardo da Vince. מאז פקסימיליות ותרגומים רבם פורסמו.

אך אם רוצים להבין את הרעיונות של ליאונרדו, מקום טוב להתחיל בו הינו the OUP edition   שנבחר ע"י אירמה ריכטר ועודכן ע"י תרזה וולס. וגם העבודות של מרטין קמפ מציעות מבחר ואזי הדרך קלה יותר להבנת ים המילים והאימז'ים בספריה הלאומית.

Jones, J.(2013, February 12). Re: Leonardo da Vinci's notebooks are beautiful works of art in themselves. Retrieved from https://www.theguardian.com/artanddesign/jonathanjonesblog/2013/feb/12/leonardo-da-vinci-notebooks-art

מרכז פומפידו עומד לפתוח סניף בשנחאי

23c0cef770683968ef502370a2a4fa91_90fa93ef30bf6ac1ce22e5b2b0c94bed1000x667_quality99_o_19uprtq5b1to0nc71q6gesa1hjja
ShanghART is among the institutions that have already opened in West Bund 

בעשור האחרון אנו שומעים על התרחבות והתפשטות של מוזיאונים מובילים בצרפת ובארה"ב הן במדינות נוספות במערב – ראו מקרה מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, והן במזרח התיכון – שלוחות של הגוגנהיים באבו דאבי, ושל הלובר באבו דאבי.

מרכז פומפידו פתח  שלוחה בעיר הספרדית של מלגה בתחילת 2015, וכעת המרכז עומד לארגן  תצוגות במשכן הנוסף החדש בשנחאי כחלק מ"עסקה" בת חמש שנים.

גורמים רשמיים אישרו שמוזיאון פריס מרחיב את שטחיו והתכנית היא לפתוח שלוחה בשנחאי. מעל 20 תצוגות מאוספי מרכז פומפידו תוצגנה  בשנחאי, תחת השם Le Centre Pompidou Shanghai West Bund. המוזיאון החדש המתפרש על 25,000 מ"ר, תוכנן ע"י הארכיטקט הבריטי דיוויד צ'יפרפילד. המוזיאון עומד להיפתח בשלהי 2018, בעוד שהשלוחה החדשה של פומפידו תפתח בתחילת 2019.

במרץ האחרון דווח שהפרויקט קודם ע"י הממשל המקומי של Xuhui  יחד עם קבוצת West Bund Development. הקבוצה שמקום מושבה בשנחאי, בונה ומנהלת נדל"ן באזור. Xuhui  השקיעו לאחרונה סכומי עתק בהסבת אזור תעשייתי לשעבר "cultural corridor" על ה-Huangpu River. מוזיאון הווסט בונד  כפי שהוא נקרא, יכלול מוזיאונים כגון the Long Museum ו-the Yuz Museum.

חוזה סופי בין הנציגויות הצרפתית והסינית, שניתן לחידוש לאחר חמש שנים, עומד להיחתם לפני סוף שנה זו. התשלום השנתי למכון הפריזאי מוערך ב-1.5 מיליון יורו (1.6 מילון דולר), בנוסף לתשלום שיש לשלם על שירותים, פרויקט הווסט בונד התממש כעשור לאחר התכנית להקים מרכז פומפידו בשנחאי, ב-2007.

"שיתוף פעולה תרבותי זה (עם קבוצת ווסט בונד) יאפשר למרכז פומפידו להציג אמנות סינית עכשווית בפריז", הוצהר ע"י נציגי מרכז פומפידו. חללי תצוגה אחרים של פומפידו מתוכננים בדרום קוריאה ובריסל. בשנה שעברה, מרכז פומפידו הציג תערוכה (7.10.2016-15.1.2017) במרכז התצוגה בשנחאי,  ובה יצירות מופת של אמנים כפיקסו, דושאן ואמנים חשובים נוספים מאוסף מרכז פומפידו מהשנים 1906-1977.

אף שכפי שצוין לעיל שיתוף הפעולה אמור להיות הדדי, יש לזכור שהארכיטקט והמשרד הינם מערביים, והאוספים שיוצגו הינם מערביים. קולוניאליזם במסווה שיתופי?

 

Harris, g & Adam, G.(2017, July 19). R: Centre Pompidou will pop up in Shanghai's West Bund cultural corridor. Retrieved from http://theartnewspaper.com/news/centre-pompidou-will-pop-up-in-shanghai-on-city-s-west-bund-cultural-corridor/

הילכו יחדיו נוירו-אסתטיקה ואנשי מוזיאון?

download.jpg
Anila Quayyum Agha, All the Flowers Are for Me, 2017. Courtesy of Peabody Essex Museum

מאז שלהי המאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-20, אופן תליית היצירות בסגנון סלוני היה נוהל תצוגה דומיננטי באירופה. אך תליית ציורים והצגתם בצפיפות, בחלל הגלריה איבדה מכוחה הן משום שזה מנע מהצופים להתרכז ביצירה אחת, אך בעיקר בשל עליית התפיסה המודרניסטית של הצגת היצירות במרחב מסוג אחר, ב"קובייה לבנה". הקובייה הלבנה" הוא כינוי למרחב התצוגה האופייני לאמנות המודרנית; מרחב תצוגה ניטרלי ו"נקי" עם כמה שפחות הפרעות:  קירות צבועים בלבן, רצפת עץ או בטון, תאורה ומיזוג הנחבאת בתקרה.

אך למה בדיוק? הסבר לכך הוא שלמרחב התצוגה ולאופן העמדת והצגת העבודות בו, יש השפעה ניכרת על יחסי מוצג-צופה. אופן השמת האובייקט, המיקום, שלו מכוון לכך שהצופה יוכל לפרש את הנושא ולהעניק לו משמעות.

 

800px-Giuseppe_Castiglione_-_View_of_the_Grand_Salon_Carré_in_the_Louvre_-_WGA4552
     Giuseppe Castilione, View of the Grand Salon Carré in the Louvre, 1861. Wikimedia  Commons

הסיבה יכולה להיות כנראה בנוגע לדרך שבה מוח האדם מתנהל – וזו הינה התשובה לכך שבאחד המוזיאונים הזמינו נוירולוגית לחבור לקבוצה שלהם: "ברמה ההתנהגותית, זה יכול להיות מסיח דעת ללכת בחדר ולהיות חשוף להמון דברים שיש להסתכל בהם", אומרת דר' טדי אשר, שחברה מוקדם בשנה זו ל-Peabody Essex Museum, in Salem Massachusetts למינוי בן שנה כנוירולוגית חוקרת.

דר' אשר הסבירה את טענתה באמצעות התיאוריה של sensory suppression שאומרת ש"מטר" של תמריץ תחישתי – כמו תלייה בסגנון סלון –  "מקהה" את הכלי האופטי – נוירולוגי של הצופה.

היא ממחישה את טענתה בהצביעה על הסלולרי החכם שלה ועל עט הפלסטי. "אם מוצגים לפניך אובייקטים רבים באותו מרחב, הרי שנוירונים מסוימים יגיבו לטלפון ואחרים יגיבו לעט", היא אמרה. "מה שהתברר הוא שנוירונים שהגיבו לאחד מנסים לדכא באופן אקטיבי את הנוירונים שהגיבו לאחר. הייצוג של האובייקטים במוח נראה כמוחלש ברגע שיש 'מתקפה' של אובייקטים רבים".

המינוי של שאשר הינו חלק מקמפיין נרחב יותר ע"י Dan Monroe,  רוז מארי מהמוזיאון וEijk van Otterloo Director and CEO, כדי לנצל את מדע המוח לשירות עיצוב תערוכות.

מוזיאון זה מצפון לבוסטון הידוע באוספיו הנרחבים באמנות אסיאתית וימית, כבר זכה להכרה לאומית בתערוכות מסוג אחר. בכניסה לתערוכה "אסיה באמסטרדם": תרבות הפאר בתור הזהב" Asia in Amsterdam: The Culture of Luxury in the Golden Age" המבקרים כובדו בתבלינים – מסמרי מאכל, קינמון , פלפל שחור ועוד שהבטיחו המשכיות של הזיכרון וזאת על-ידי פניה לחושים נוספים.  עבור התערוכה Rodin: Transforming Sculpture" קבוצת רקדנים יצרה בלבול באשר לציפיות מ"הקובייה הלבנה".

download (1).jpg
Bosoma Dance Company perform in "Rodin: Transforming Sculpture' at the Peabody Essex Museum. Photo by Swong95765, via Flickr

ב- Peabody Essex Museum עומדים ליישם את עקרונות הנוירו אסתטיקה – סינתזה של מדע הניאורולוגיה והאסתטיקה לשם הצבה מחדש של האוסף הקבוע של המוזיאון שיתרחש בחמש השנים הבאות. יישום של יוזמה זו הינו תודות למענק של 130,000 דולר מקרן באר מבוסטון, וכל זאת לאור  הגילוי שיש ירידה משמעותית בארה"ב בביקור במוזיאונים.

בהמשך מסופר על נושא הראיה ועל הקשר בין החושים והתפיסה – פרספציה. גומבריך בספרו אמנות ואשליה מספר לנו אגדה פיתגוריאנית באשר לענן שנדמה לקנטאור או לאנטילופה…). וישנו הספר של Eric Kandel נוירולוג זוכה פרס נובל באוניברסיטת קולומביה Reductionism in Art and Brain Science: Bridging the Two Cultures (2016). "מה הולך בדיוק בראשו של הצופה כשהוא מתבונן ביצירת אמנות? זה נושא למחקר. זה עדיין ברמות הראשונות של כך אך בעל פוטנציאל מעניין וחשוב למדי". בשנים האחרונות Kandel עלה כמקדם של השיח של חקר אינטרדיסציפלינרי, ועל הרצון לתקן את השבר בין אמנות ומדע של המוח" כפי שג'ונתן גילמור, פרופסור עוזר ב-CUNY Graduate Center and Baruch College  כתב ב-2006. "חלק מחוקרי תולדות האמנות נלהבים אודות נוירו אסתטיקה וחלק חושבים שזה מגוחך", אמר קנדל, שכן זה מבקש לכאורה לחשוב שיש לכך הסבר ביולוגי;  אך אין לדאוג נוירולוגיה אינה עומדת להחליף את הגישה של תולדות האמנות אלא להעשיר אותה.

דר' אשר מודעת לכך שהמינוי שלה הינו אירוע מכונן – אך היא גם נלהבת להפיץ בשורה זו.

לאחר הריאיון המראיין והנוירולוגית דר' אשר נכנסו לראות את המיצב של       Anila Quayyum Agha's, All the Flowers Are for Me, מיצב שבו הקובייה הלבנה הפכה למומרת לחדר אור עם דיגום עלווה המוקרן על הרצפה, הקירות והתקרה. דר' אשר מתייחסת גם לאופן שבו ההתנסות שלנו במיצב מאפשרת לנו לחוש כמלוטפים ע"י האור.

"ההתנסות שלך במיצב זה תלויה במה שזה מזכיר לך", היא אומרת. "כשאתה מעלה זיכרון, אזורי הקורטקס שלך שמעבדים חושים שונים הופכים לפעילים. כך שאם אתה מתבונן באימז' של מעיל פרווה, תוכל לחוש כאילו שאתה יכול לגעת בפרווה, וזה משום שחלק מהמוח שלך שיכול לעבד את ההתנסות המישושית הופך להיות מופעל ע"י הזיכרון".

אך כמובן, היא הוסיפה, "זה הכול במוח שלך"!

Snow Hopkins, C.(2017, June 27). Re: This Art Museum Hired a Neuroscientist to change the Way We Look at Art. Retrieved from https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-art-museum-hired-neuroscientist-change-way-art