איב סן לורן, פתיחות, מוזיאון בפריז, צרפת ומוזיאון במרקש, מרוקו

D-Façade-du-5-avenue-Marceau-Paris-©-Sacha-262x350
Exterior view 5 avenue Marceau, 1982.
©SACHA/COURTESY MUSÉE YVES SAINT LAURENT

שני מוזיאונים "החוגגים" את חייו ומפעלו של מעצב האופנה הצרפתי איב סן לורן (1936-2008) עומדים להיפתח בחודש אוקטובר בפריז, צרפת ובמרוקו, מרקש. בשני החללים יוצגו מלבושים, סקיצות עיצוב מקוריות ואביזרים שונים של איב סן לורן מאוסף כבן 5,000 פריטים בקרן פייר ברז'ה.

המוזיאון בפריז יפתח ב-5 avenue Marceau, כתובתו של הסטודיו הקודם של איב סן לורן במהלך 30 שנה. הבניין ששימש כמשרדים הראשיים של קרן פייר ברז'ה מאז 2004, הומר לחלל תערוכה ברוח בית האופנה המקורי ע"י מעצבת הבמה Nathalie Crinière ומעצב הפנים Jacques Grange.

המוזיאון במרקש יהיה ברחוב איב סן לורן. מוזיאון זה, באופן דומה למקבילה שלו בפריז, יחלוק קשר אישי למעצב באמצעות הקרבה ל-Jardin Majorelle, גן שאיב סן לורן ופייר ברז'ה הצילו מהרס ב-1980. המוזיאון עוצב ע"י Studio KO ויכלול חלל לתערוכות קבע ולתערוכות מתחלפות של יצירתו של סן לורן, בצד אודיטוריום, ספריית מחקר וקפה/מסעדה.

Scher, R.(2017, September 25). Re: Yves Saint Laurent Museums to Open in Paris and Marrakech This Fall). Retrieved from http://www.artnews.com/2017/09/25/yves-saint-laurent-museums-to-open-in-paris-and-marrakech-this-fall/

 27YSLMUSEUM-INYT-web1-master768

The Musée Yves Saint Laurent Paris, scheduled to open to the public next week, will showcase the designer’s creations in the settings where they were conceived. CreditDmitry Kostyukov for The New York Times. Retrieved from

הלובר באבו דאבי

resize540x360_e6e652d50e5d6f86c310d3ded7074c8d_bb783aed63c865eb1d7d178756e6819e2000x1333_quality99_o_1atbttcj9ips1nq4b4ngk3pu3o6
Louvre Abu Dhabi  TDIC, Architect Ateliers Jean Nouvel

כאן תוכלו להאזין לראיון בהשתתפותי בתכנית 'גם כן תרבות' בהנחיית גואל פינטו, כאן תרבות,  החל מ1:04:00 (שעה וארבע דקות)

הלובר אבו דאבי הכריז ב-6 בספטמבר על פתיחת דלתותיו לציבור ב-11 בנובמבר, 2017. בשל עיכובים בבניה, חנוכת הבניין שתוכנן ע"י האדריכל הנודע ז'אן נובל – נדחתה מספר פעמים מאז שהוכרז על הפרויקט ב-2007.[1] Agence France-Museums, ארגון גג שנוצר על מנת לפקח על הקמת המוזיאון, נתן למוסד אור ירוק לאחר שעבר את הבדיקות הסופיות באוגוסט השנה.

לרגל הפתיחה יגיע הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון לביקור בן יומיים באבו דאבי. מקרון עשוי להשתמש בהזדמנות זו על מנת לקדם את האג'נדה האנטי-טרוריסטית שלו, שהינה בראש העדיפות של מדיניות החוץ שלו. "אנו הולכים סוף סוף לעזוב את תחום הדמיוני ולגלות לא רק את העיצוב הארכיטקטוני של ז'אן נובל, אלא גם את התוכן של המוזיאון החדש, שנהגה תחת הסכם דו צדדי שאפשר עשייה ייחודית זו", אמר מנהל הלובר   jean-Luc Martinez ל- Art Newspape.

המוזיאון ממוקם במרכז התרבות באי סעדיאת ((Saadiyat Island ששטחו 27 קילומטרים רבועים. הפתיחה החגיגית תהיה מ-11 ועד 15 בנובמבר, ותלווה באירועי תרבות, וביקורים של מנהלי מוזיאונים מרחבי העולם. במקום, בית הקפה ומוזיאון ילדים. התערוכה הראשונה בכותרת From One Louvre To Another הינה באוצרותו של ז'אן לוק מרטינז, מנהל הלובר, פריז, ותפתח   ב-22 בדצמבר. התערוכה תעסוק בהיסטוריה של הלובר בפריז, מראשיתו כמקום מגורי מלכי צרפת והאוסף המלכותי, ועד לפתיחתו כמוזיאון ציבורי.

כמחצית מהעבודות בתצוגה (החלו בתליית העבודות ב-5 בספטמבר) הינן השאלה לזמן ארוך מהלובר ומוזיאונים צרפתיים אחרים, ומחצית נוספת הינה מהאוסף המלכותי של אבו דאבי; 620 יצירות שנרכשו במהלך עשור בעצת הלובר ונשמרו בצרפת. היצירות תוצגנה בין כ-300 פריטים שהינם כבר בהשאלה מ-13 מוסדות צרפתיים למשך עשר השנים הבאות. גלריות המוזיאון, מסודרות באופן כרונולוגי ותמטי כאחד, ומחולקות ל-12 פרקים החל מהתקופה הפרהיסטורית ועד לאמנות עכשווית. עבודות בתצוגה תכלולנה חלק מהרפרזנטציות הפיגורטיביות הראשונות כמו the Bactrian Princess statuette  אשר נוצר במרכז אסיה לקראת סוף המילניום השלישי לפנה"ס; הסרקופגים של הנסיכה המצרית Henuttawy, בתו של פרעה רעמסס ה-2 ואשתו המלכה נפרטיטי; פסלונים מאפריקה; קבוצת פסלים גרקו רומיים ומצריים מהלובר, קבוצה של פסלי שיש המציגים את אפולו והנימפות שהוזמנה ע"י לואי ה-14 עבור הגרוטו בוורסאי, והאוסף של אבו דאבי של עמודים רומיים עתיקים. בנוסף יוצגו עבודות המייצגות את האסלם בצד עבודות של ליאונרדו דה וינצ'י, ז'אק לואי דוד, וינסנט ואן גוך ופול גוגין; עבודה מונומנטלית מידי אי וויווי ועבודה של האמנית האמריקאית ג'ני הולצר, שתוכננה במיוחד עבור המוזיאון. האוסף מייצג מערב ומזרח; פרהיסטוריה ועכשיו; נצרות ואסלם!.

עלות הקמת המוזיאון כמיליארד פאונד, סכום הכולל את בניית המבנה, רכישות, השאלות של יצירות אמנות ושימוש בשמו של הלובר, פריז, שהסכים להשאיל את שמו למוזיאון אבו דאבי החדש לשלושים השנה וששת החודשים הבאים.

"עם נרטיב גלובלי ייחודי וחזון לחקור את תולדות האמנות בקונטקסט רענן, לובר אבו דאבי הינו מקום בו מבקרים יכולים לבוא להבין את התרבויות שלהם ושל אחרים", אמר מנהל המוזיאון Manuel Rabate'. "הארכיטקטורה המהפכנית משלימה ייצוג של אוצרות יוצאי דופן שמייצגים סנפשוט של יצירתיות אנוש, וסוללת את הדרך לדיונים חדשים.

LAD_Louvre_Outreach_Manuel_RabateLO
Manuel Rabaté Abu Dhabi Tourism & Culture Authority. Photo: Erik and Petra  Hesmerg http://theartnewspaper.com/interview/exclusive:-the-first-interview-with-louvre-abu-dhabi's-french-director

מבנה הלובר החדש באבו דאבי משלב בין תפיסות העונות לאסתטיקה בת זמננו בצד מתן כבוד למסורת ולמקום בו הוא ממוקם. במבט על נראות גלריות המוזיאון באנלוגיה לכפר ערבי המונח על פלגי מים. מעל לחללי המבנה מונחת כיפה שמשקלה 7,700 טון. הכיפה מורכבת מ-8,000 מוטיבים המושפעים מאלמנטים ערביים/מוסלמיים.

מוזיאון זאיד[2] הלאומי להיסטוריה ולמורשת המקומית, האמור להיפתח בעוד כשנה, מקום בסיוע המוזיאון הבריטי,] לונדון ובתכנונו של האדריכל הבריטי נורמן פוסטר; בנוסף עומד להיפתח סניף גדול ביותר של מוזיאון הגוגנהיים, בעיצוב של פרנק גרי, האדריכל היהודי אמריקאי.[3] כמו כן יפתח מרכז לאמנויות הבמה בתכנון משרד האדריכלים זאהה חדיד, ומוזיאון ימי בתכנון האדריכל היפני טדאו אנדו.

יש לציין שלפרויקטים אלו מטרות חיוביות – למתג את המזרח התיכון באופן חיובי, בעידן של טרור, מיתוג שמשמעותו שיפור תדמית בעיני המערב. ברם תכנון המבנים ע"י מגה אדריכלים, עלות הבניה הגבוהה ביותר, וטענות לניצול הפועלים הזרים עולים כקול אחר המדבר על קולוניאליזם ואימפריאליזם תרבותי. על כך בפוסט אחר.

כאן תוכלו להאזין לראיון בהשתתפותי בתכנית 'גם כן תרבות' בהנחיית גואל פינטו, כאן תרבות,  החל מ1:04:00 (שעה וארבע דקות)

Noce, V. (2017, September 6). Re: Diary louvre Abu Dhabi to Open on November 11. Retrieved from http://theartnewspaper.com/news/louvre-abu-dhabi-to-open

[1] החוזה שנחתם ב-2007 בין הלובר לנסיכות אבו דאבי, עמד על 10 ביליון יורו

[2] זאיד הינו אביו של השיח ח'ליפה, שליט אבו דאבי.

[3] שיח ח'ליפה בן זאיד  פנה ב-2005 לתומס קרנס, מנהל הגוגנהיים דאז, באשר להקמת שלוחה חדשה של המוזיאון באבו דאבי.

"האדום האדום הזה!" הדר גד, אדום, תערוכה רוטשילד אמנות, תל אביב, אוצרת דר' סמדר שפי

 

hadar gad, 45x60,139, 2017(1)

"אדום", התערוכה של הדר גד המוצגת ברוטשילד אמנות, פתיינית.  ציורי נוף צבועים באדום בגדלים ובפורמטים שונים, חלקם כמעין תכשיט מיניאטורי, אחרים בממדים ניכרים וכולם כמבקשים מאתנו הצופים להתקרב ולגלות מה מצויר. בנופים המתוארים יש מן התעתוע שכן ציור הנוף המהווה מרכיב מרכזי בתערוכה זו, מטשטש ומוטמע בצבע האדום כישות אחת.

הנופים בתערוכה צוירו מהתבוננות בשני אתרים: נופי קיבוץ עין חרוד, והנוף הניבט מהמרכז לבריאות הנפש "שער מנשה", לא רחוק מקיבוץ עין שמר. לגד ילידת הקיבוץ עין חרוד מאוחד היכרות רבת שנים עם המקום. מזה מספר שנים (משנת 2007) נוהגת גד לפקוד את בית העלמין בקיבוץ, מתבוננת בנוף, ומציירת אותו. בשנת 2009 הציגה במשכן לאמנות בעין חרוד את "גוש, חלקה, שורה", ציורים המתארים את העצים, האבנים והאור בפלטה של ירוקים, אפורים וצבעי לבן ובז', והמצע הלבן מבצבץ מבעד לצבע שמעל.[1] בציורי הנוף בתערוכה הנוכחית, הפלטה מוגבלת לאדומים מהם מבצבץ לעתים הצהוב או הלבן. המעטה,  הצבע האדום, הינו במעין אנלוגיה לשכבה המכסה על הבשר ומגינה עליו.

hadar gad
הדר גד, שמן על נייר מודבק על עץ, 2017, 27X37

מנגד לקיבוץ המסמל את האתוס של עמק ישראל, את הקונצנזוס, ניצב "שער מנשה", מרכז לבריאות הנפש, בו מטופלים בין השאר ניצולי שואה. בעוד גד מכירה את עין חרוד היכרות אינטימית, הרי שבמרכז הרפואי "שער מנשה" לא ביקרה מעולם, והמבט שלה הוא מבעד לגדרות המקיפים את המרכז הנראה על פניו כמקום פסטורלי ואידילי. ועם זאת קשה להבחין באם הנוף המתואר בציוריה של גד הינו נוף הקיבוץ או שמא נוף "שער מנשה"; ניתן לחשוב כפי שכתבה דר' סמדר שפי במאמרה על התערוכה על המבט השונה –  "קיבוץ עין חרוד מצוי בלב ליבו של הקונצנזוס הישראלי, 'שער מנשה' הוא הדחוי, המודחק. היהודי החדש, זה שהקיבוץ ביקש לעצב, והתקבל כמודל הצבר האידאלי, היה אמור להיות בריא בנפשו, נעדר קומפלקסים. 'שער מנשה' מנכיח את המרחב בין אידאל למציאות".[2]  שניות זו, יש לומר מצויה גם במרכיבים הקומפוזיציוניים של היצירה – צבע # קו; אדום # לבן; הוספה # גריעה; טומאה # טהרה;      נוכח # נעדר.

גד בונה ומפרקת את ציור הנוף שלה, ובתהליך זה עולות שאלות ותהיות באשר למהו ציור, ומהו ציור נוף.[3] תחילתו של ציור זה בחוץ, בציור שיש בו מן ההתבוננות, מן ההרהור. היא מביאה עמה בדים לציור שכבר נצבעו על ידה בצבעי אדום, ולעתים באדום וצהוב. על הבד, במעין תהליך הפוך, רושמת גד רישום, מגדירה טריטוריה – מציינת מבנים, עצים, שיחים, חסמים בצורת גדרות ועוד, המקבלים תצורת תחרה עדינה וענוגה, נוכחת לא נוכחת בה בעת. בחזרה לסטודיו, גד מגרדת ומסירה בסכין יפנית את שכבות הצבע האדום, והצבע כרישום עצמו הופך לנוכח, לעתים נעדר, ובעדו מבצבץ הקנבס הלבן.

בתהליך הציור בצבע אדום יש מן הצמצום בפלטה, וצמצום המשטח, ועם זאת יש בו מן הגופניות והטקסיות; מריחת הצבע ביד חשופה מאזכרת טקסים קמאיים ביהדות ובדתות אחרות – מריחת הדם כאלמנט שיש בו מן הסימון ומן הבידול; אזכור למריחת הדם על משקופי בתי היהודים במצרים, איזכור לטקס המיסה הקדושה בנצרות. ומנגד, עולה האור שיש בו מן הבוהק והטוהר.[4]

hadar gad, 45x60,139, 2017(1).jpg
הדר גד, 139, 2017, 45X60

 

[1] הדר גד, משכן לאמנות עין חרוד

[2] דר' סמדר שפי, צלקות תחרה – על התערוכה "אדום" של הדר גד  http://www.smadarsheffi.com/?p=7919

[3] תיאורי נוף שכיחים באמנות המודרנית והעכשווית תיאורי נוף כתמה שכיחה ומועדפת באמנות, עולים בעיקר בראשית המאה ה-17 בארצות בהן שלטה הדת הפרוטסטנטית כחלופה לציורי דת. במאה ה-19 בתנועות הרומנטיקה והריאליזם, וכמובן באימפרסיוניזם, ציור הנוף הופך לסוגה מועדפת בצד ציור טבע דומם.

[4] תודה להדר גד על השיחה עמה ועל היותה מה שהיא, תודה לגלריה רוטשילד.

"חמניות", וינסנט ואן גוך

בין השנים 1888-1889 וינסנט ואן גוך יצר אחת מסדרות הציורים הידועות ביותר בעולם – שבע וריאציות של ציורי חמניות. כיום חמש מיצירות מופת אלה תלויות בחמישה מוזיאונים לאמנות בעולם: הגלריה הלאומית, לונדון, מוזיאון ואן גוך, אמסטרדם, נויה פינקוטקה, מינכן, מוזיאון פילדלפיה לאמנות, Seiji Togo Memorial Sompo Japan Nipponkoa Museum of Art, Tokyo.  ואן גוך ידוע בשל החיוניות הרבה של עבודותיו המאופיינות במשיכת מכחול אקספרסיבית ובצבע עז ובוהק.

את הוורסיה בגלריה הלאומית,  לונדון,  צייר ואן גוך בארל באוגוסט 1888. חמישה עשר פרחי חמניות בכלי חרס כנגד רקע צהוב עז. חלק מהפרחים הינם רעננים, מוקפים בהילות מהבהבות, עם עלי כותרת מעין להבה. אחרים מתחילים לנבול. היצירה שהוכנסה לאוסף הגלריה ב-1924 מעניקה טוויסט צבעוני, דינמי למסורת הארוכה של ציור טבע דומם מהמאה ה-17 ואילך וזוכה לפופולריות רבה.

הציור הראשון בסדרת ציורי "החמניות", כעת באוסף פרטי,  מתואר לעתים כציור החמניות "הלא ידוע" של האמן; מוצגים בו שלושה פרחים פורחים בצהוב כתום בכד עם גלזורה ירוקה כנגד רקע טורקיז. צירו זה הוצג ב-1948, כשהושאל למוזיאון קליבלנד לאמנות לחודש.

ציור שני, ובו מוצגים שלושה פרחים בכד ושלושה פרחים על השולחן בחזיתו של קיר בכחול מלכותי עשיר, נהרס ב-1945 במהלך ההפצצות האמריקאיות על העיר היפנית Ashiya. ציור שלישי דומה לזה בגלריה הלאומית, אך עם ארבע עשרה חמניות ורקע טורקיז, הינו בנויה פינקוטקה במינכן.

ואן גוך צייר לראשונה חמניות בקיץ 1886. שנתיים לאחר מכן, ב-1888, שב לצייר "חמניות" לאחר שהתיישב בארל, בפרובנס. הוא הוזמן ע"י הצייר פול גוגין, אותו העריץ לחבור אליו לסטודיו בדרום, והחל לצייר חמניות על מנת להאיר את הפנים הצבוע בלבן של הבית הצהוב שהוא שכר ב-2 Place Lamartine לא רחוק מתחנת הרכבת של העיר.

החלום של ואן גוך היה להקים מושבת אמנות בארל, והוא נרגש להגעת גוגין, הגיבור שלו, לחבור אליו בארל. שניים מציורי החמניות (הוורסיות בלונדון ובמינכן) נעשו על מנת לעטר את חדר השינה של גוגין במעין ברכת ברוך הבא לביתו.

צהוב עבור ואן גוך, היה אמבלמה של אושר. בספרות ההולנדית, החמנייה היתה סמל למסירות, דבקות ונאמנות. גוגין חבר לואן גוך באוקטובר 1888, אך ההתנסות שלהם בחיי קומונה לא ארכה זמן רב. השניים לא הסכימו באשר לדברים רבים, וכפי שגוגין אמר, "לבטח לא באשר לציור". גוגין עזב כועס בכריסטמס 1888, וואן גוך סבל מהתמוטטות.

בינואר 1889, ואן גוך חזר למוטיב החמניות, וצייר שלוש ורסיות נוספות (כעת בטוקיו, אמסטרדם ופילדלפיה). שתיים מאלה (אמסטרדם ופילדלפיה) היו אמורות להיתלות משני צדי הפורטרט של אוגוסטין רולין, חברו של ואן גוך, מעין טריפטיך באקט של נחמה. מכל מקום בחודשים שלאחר מכן, מצבו של ואן גוך התדרדר והוא שם קץ לחייו ביולי 1890. עבור רבים, השנים האחרונות לחייו מייצגות את שיא ההישג האמנותי שלו, ו"החמניות", אות לכישרון שלו. בהקשר ל-Martin Gayford מחבר הספר הבית הצהוב, גוגין התלהב מהחמניות, שהוא שב ושיבח וביקש כמתנה. שנים מאוחר יותר, באוקיינוס הפסיפסי, גוגין עצמו צייר מס' ציורי חמניות כהומאז'.

ואן גוך (1853-1890), יליד הולנד ובנו של כומר, הינו כיום אחד מהציירים הפוסט אימפרסיוניסטים הפופולאריים ביותר, אף שלא זכה להערכה ניכרת במהלך חייו. בשנת 1873 הגיע ללונדון, ושנה לאחר מכן הגיע לראשונה לפריס. הוא החל לצייר ב-1883, לאחר שעבד בעבודות שונות. בשנים 1885-1886 פקד את האקדמיה באנטוורפן והושפע מהדפסים יפניים ומיצירתו של פטר פול רובנס. עם שובו לפריס פגש אמנים כאדגר דגה, פול גוגין וז'ורז' סרה, וכתוצאה פלטת הצבעים בה השתמש התבהרה. הטראומות שחווה במהלך חייו, ומתועדות במכתביו, נוטות לשלוט ולעוות לעתים תפיסות אודות האמנות שלו.

ב-14 באוגוסט 2017, באירוע מקיף בפייסבוק, הציורים אוחדו באופן וירטואלי בשיתוף פעולה ייחודי בין המוזיאונים. המיזם התבסס על חמש אפיזודות שהוצגו ע"י מומחי אמנות מובילים.

Van Gogh Sunflowers Live Five masterpieces on three continents united on Facebook Retrieved from https://vangoghsunflowers.atavist.com/

20863304_10159132291765557_6657260090094661853_o