"הסטודיו של יוסל ברגנר, בעקבות תערוכת "אתמולי", ביל"ו 30 תל אביב

IMG_20180323_122741

סטודיו האמן מהווה דיוקן אישי של האמן/ת. זהו מרחב אישי, בו שזורים יחדיו הפרטי בצד הציבורי, העבר, וההווה. בסטודיו ניתן להתחקות אחר תהליכי העבודה של האמן, מתודות, מדיה שונות – סקיצות, הדפס, ציור בצבעי שמן, צבעי מים וכדומה.

IMG_20180323_122945

הסטודיו הוא מעין "ארכיאולוגיה של העבר"  כדברי מישל פוקו, בו מצטברות שכבות על גבי שכבות – עבודות מימים עברו בצד הגיגים, פרויקטים שהותחלו ונזנחו בצד כאלה שקרמו עור וגידים, והתחקות אחר יצירת האמן לאורך זמן.

IMG_20180323_124044IMG_20180323_122826

זו התחושה שחווים כשנכנסים לסטודיו של הצייר יוסל ברגנר ז"ל שבימים אלה מתקיימת בו התערוכה "אתמולי", תערוכה בת ארבעה ימים בסטודיו בו פעל עשורים רבים. יוסל אמר: "מה שיש לי בסטודיו, זה לא אוסף, אני אוהב דברים אלה, הרמוניקות, צעצועים, רישומים, ציורים, צילומים של חברים, קטעי עיתונות".

IMG_20180323_130607

לפני כשנתיים ומקצת הוזמנתי ע"י חברתי, האוצרת אירית לוין להתלוות אליה בביקור בסטודיו של יוסל ברגנר. זו היתה חוויה משמעותית. איש מרשים, צלול, עם חוש הומור לעילא ולעילא. סבבתי בסטודיו, ולא שבעתי – מעין קופסת זמן של תרבות ארץ ישראלית ואירופאית בו בזמן.

20150611_122849.jpg

יוסל שיתף במחשבותיו על קפקא  ולא רק אודותיו! משתפת כאן מעט –

אבא (אביו של יוסל היה המשורר האידי מלך ראוויטש) היה המתרגם של קפקא 1924 ומאז אני "מקפקף"

איני אוהב את המילה "artist" – אני אוהב להיקרא צייר.    I'm an Illustrator, painter

ובאשר לכלים הרווחים בחלק מיצירותיו סיפר – כלי שקיבל בנעוריו הפך למושא השראה, ובציוריו הכלים הפכו ל"אנושיים", ולזיכרונות.

"כל הציירים גונבים רעיונות".

 

תודה תודה לאירית לוין ולגלריה דן

למידע נוסף

 

 

 

כשאופנה, הכנסייה הקתולית ומוזיאון המטרופוליטן חוברים יחדיו… תערוכה במטרופוליטן 10.5.2018-8.10.2018

4.jpg
Domenico Dolce and Stefano Gabbana for Dolce & Gabbana. Ensemble, autumn/winter 2013–14. Courtesy of Dolce & Gabbana. Digital composite scan by Katerina Jebb

בסרט "רומא" של פליני ניתן לראות תצוגת אופנה של בגדי אפיפיורים, קרדינלים ואחרים המשרתים בקודש בכנסייה הקתולית. האם אתם "חסידי" אופנה? אזי התכוננו לעליה לרגל!

ב-10 במאי 2018 עומדת להיפתח התערוכה "Heavenly Bodies: Fashion and the Catholic Imagination" במטרופוליטן, ניו יורק.

הקרדינל ג'אנפרנקו רווסי (Gianfranco Ravasi) המשמש כנשיא המועצה האפיפיורית של הוותיקן לתרבות, חבר לאנדרו בולטון, האוצר מטעם המטרופוליטן, וסטיפן א. שוורצמן, יו"ר ומנכ"ל בלקסטון, שמסירותו ותמיכתו הכספית מאפשרים העלאת תערוכה זו. לצדם מסייעים כריסטין שוורצמן, אנה וינטור ודונאטלה ורסאצ'ה.

בהתייחסו למפגש עם קהל שכלל את פיירפאולו פיצ'ולי (ולנטינו), ז'אן-צ'רלס דה קסטלבז'אק ותום בראון, אמר בולטון: "חלק עשויים לשקול אופנה כמדיום שאינו ראוי לעסוק ברעיונות שעניינם קדושה או שמימיות; ברם ביגוד הינו מרכזי בכל דיון באשר לדת, ולהבדלים בין דתות. הקרדינל רווסי משמש כנציג רשמי של הכנסייה הקתולית, והוא זה שאפשר לבולטון ולקבוצה שלו גישה לאוצרות הכנסייה והתיר שאילת כ-40 פריטים חשובים מהלשכה הקדושה של הקפלה הסיסטינית.

בהקשר לבולטון, "טווח הפריטים הינו מאמצע המאה ה -18 עד תחילת המאה ה -21 ומתייחס לכ-15 אפיפיורים ואף מעבר לכך. הפריט המוקדם ביותר הוא גלימה אותה לבש בנדיקטוס XIV, ואילו הפריט האחרון הוא זוג נעליים אדומות אותן נעל האפיפיור יוחנן פאולוס השני. חלק מהפריטים לא יצאו מעולם מחוץ לכותלי הוותיקן, כולל סדרה בת 12 מלבושים שהוזמנו על ידי הקיסרית מריה אנה קרולינה מאוסטריה עבור האפיפיור פיוס התשיעי. אלה האחרונים מתוארכים לאמצע המאה ה -19, ולשם כך עמלו מעל 15 נשים ונדרשו 16 שנים ואף יותר לסיים את תפירתם". דגש נוסף, בולטון הוסיף, יכלול נזר אפיפיורי אשר הוענק לאפיפיור פיוס התשיעי, על ידי המלכה איזבלה השנייה מספרד, והוא מכיל 19,000 אבנים יקרות, 18,000 מהם יהלומים.

7.jpg
John Galliano for House of Dior. Evening ensemble, autumn/winter 2000–2001 haute couture. Courtesy of Dior Heritage Collection, Paris. Digital composite scan by Katerina Jebb

הצלמת Katerina Jebb שמקום מושבה בפריס, סייעה לבולטון, ולשם כך שהתה מספר חודשים בוותיקן וערכה ביקורים סודיים במקום על מנת לקבץ פורטפוליו של סריקות דיגיטליות ברזולוציה גבוהה של חלק מהפריטים שיגיעו לניו יורק, כשם שבנוגע לאחרים שהינם עדינים מדי מכדי לטלטל אותם בנסיעה. חלק מפרות עבודתה התגלו כעת וכוללים אימז'ים מדהימים ביופיים.  בולטון הדגיש שהפריטים המקודשים – ישמרו מוגנים בנפרד מעיצובי האופנה המצויים במטרופוליטן בנוסף יוצגו אובייקטים המהווים חלק מאוסף הגלריות הביזנטית והמדייוואלית של המטרופוליטן, בצד יצירות אמנות דתיות שנבחרו באצירתו של C. Griffith Mann, האוצר במטרופוליטן של המחלקה לאמנות ימי הביניים. כל אלה יעניקו עוגן ופרשנות אופנתיים נוספים לתערוכה, שכן ציורים אלה, כפי שהבחין בולטון, יספקו קונטקסט מבאר לקישור שבין אופנה לבין קתוליות. התערוכה תתפרש על 25 גלריות, ותהייה התערוכה הגדולה והשאפתנית ביותר שהתקיימה אי-פעם במטרופוליטן. ארגון התערוכה מכוון להעלות על הדעת התנסות בעלייה דתית לרגל.  בולטון התווה מסלול מתצוגת סתיו 1991 המפורסמת של ג'אני וורסאצ'ה ותצוגת אוסף סתיו 1997 שלו, בהשראת הבזיליקה של סן ויטלה ברוונה, איטליה. הוא הוסיף שנוכל לראות פריטים מתצוגת סתיו 2013 של דולצ'ה וגבאנה, בהשראת הדוואומו במונריאלה בסיציליה, כשם שפריט מתצוגת סתיו 2017 של פיצ'יולי עבור ולנטינו, בהשראת הלבוש הפולחני הכנסייתי.  בולטון התייחס בנוסף לגלימה העליונה חסרת השרוולים של אנשי הכמורה שעוצבה ע"י דה קסטלבז'אק עבור סט. גון פול השני ב-1997, ומספר פריטים שנעשו ע"י רוסלה ג'ארדיני עבור מוסקינו, קריסטיאן לקרוא, טיירי מוגלר, ז'אן פול גוטייה, שיאפרלי וקפוצ'י. חלקה האחרון של התערוכה אמר בולטון, יכלול את שמלת הכלולות המפורסמת של בלסייאגה מסתיו 1967. כל אלה סיכם בולטון יהוו שיר הלל לביטוי העמוק ביותר של המעצבים למסורות קתוליות ולשילוב בין אופנה לבין יצירות אמנות.

 

14
Cristóbal Balenciaga for House of Balenciaga. Wedding ensemble, 1967. Courtesy of Balenciaga Archives. Digital composite scan by Katerina Jebb

  Heavenly Bodies: Fashion and the Catholic Imagination, Retrieved from https://www.metmuseum.org/exhibitions/listings/2018/heavenly-bodies/art-and-fashion-images

טובית בסירטמן, "בריאה", 2017, שמן על בד

IMG_0013
טובית בסירטמן, "בריאה", 2017, שמן על בד, 39X30 ס"מ

"בריאה"! ילדה, ילד, ישנים, סצנה ביתית רווחת לכאורה, שהרי שינה היא מצב בו אנו מבלים כך אומרים כשליש מחיינו. בציור זה שהינו חלק מסדרה חדשה העוסקת במצבי שינה משפחתיים, טובית מנכסת את דמויות הישנים מהתחום הביתי, האינטימי, האמור להיות מגונן וחושפת אותם לעין הצופה המתבונן/ת.

שינה מהווה פסק זמן, בו אנו פסיביים ומנותקים ממוקדים של גירוי ופעלתנות (אלא אם כן מדובר בפעולת החלימה הפעלתנית). לא בכדי אומרים יהודים/יות מאמינים/ות עת הם עולים על יצועם תפילה, ובעת הקימה את תפילת הבוקר "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרתי בי נשמתי…"

טובית מספרת: "ציור זה הינו חלק מסדרה חדשה העוסקת במצבי שינה משפחתיים, בה הדמויות מוצגות בתנוחה אקראית של שינה, ויוצרת להן סביבה מוכרת מתוך כוונה לייצר פרשנות חדשה לאותה תנוחה בלתי נשלטת".

בעבודותיה של טובית מספר מעגלים, לכאורה מנוגדים, לכאורה משלימים – עלומים/זקנה; פנים/חוץ; נשגב/נמוך; ביתי-נעים/מאוים… הדמויות בציוריה של טובית אינן מבוימות; הן פועל יוצא של תיעוד אירועים בחיי המשפחה, ברגעים הקטנים והגדולים, כשהחוט המקשר הינו הצגת הדמויות במצבים לא מודעים למבט הצופה בהם, חשיפה.

עין הצופה ועינה של טובית משתלבות זו בזו; עינה של האמנית המעלה בציוריה את הפעולות השגרתיות, היומיומיות, הפרוזאיות, היא בו בזמן עין המתבונן/ת הפולש אל הספירה הביתית, האינטימית, האמורה להיות מוגנת ומגוננת.

בקטלוג התערוכה של לוסיאן פרויד, ציטט פרופ' מרדכי עומר את מאמרו של לוסיאן פרויד "מספר מחשבות על ציור", (יולי 1954):

"על הצייר להעמיד את עצמו במרחק רגשי מסוים מנושא ציורו, כדי לאפשר לו לדבר…"

ציירים המשתמשים בחיים עצמם כבנושא, העובדים כשמושא העבודה שלהם ניצב לפניהם או מצוי תדיר בראשם, עושים זאת כדי לתרגם את החיים לאמנות בצורה כמעט מילולית. יש לערוך תצפית הדוקה ביותר על הנושא: ואם כך אכן עושים – יומם ולילה – הרי שהנושא – הוא, היא או החפץ – יחשוף לבסוף את הכל, דבר שבלעדיו הבחירה עצמה אינה אפשרית".[1]

[1] מרדכי עומר, לוסיאן פרויד, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1996, עמ' 15.

טובית בסירטמן הציגה תערוכת יחיד אשתקד:  עסק משפחתי, טובית בסירטמן – ציורים, גלריה פלורנטין, תל אביב, אוצרות כרמל גוטליב קמחי, מאי-יוני 2017.

צילה פרידמן, חם לה ב…" או רוז סלאווי, 2017

 

"חם לה ב…", 2017, טכניקה מעורבת, הדימוי  (צורה אובלית) עשוי מגזרי עיתון + דבק פלסטי, נייר טואלט ותרסיס צבע אדום, מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד (דצמבר 2017-אפריל 2018), אוצרת רעיה זומר-טל

פרידמן צילה- 021 - 2.jpg
צילום:  רן ארדה

במוזיאון ינקו-דאדא בעין הוד מוצגת התערוכה 'משתנה – 100 שנה ל"מזרקה" של מרסל דושאן'. האמנית צילה פרידמן מציגה בתערוכה זו את העבודה "חם לה… "/  או רוז סלאווי.     

צילה: "עבודת מיצב זו הוזמנה במיוחד לתערוכת  100 שנה ל'משתנה'; מרסל דושאן  הוא אחד האמנים שהשפיעו מאד על האמנות המודרנית, ואכן גישה זו  אפשרה לי כרעיון להוציא פריט מהקשרו ולהציבו במוזיאון.

'חם לה …בתחת', אחד משמות העבודה של דושאן; בעבודה זו השתמשתי במגזרות נייר עיתון. בניתי צורה נשית וגינאלית המשכפלת את עצמה 5 פעמים. בווגינה  מתרחשים הדברים הכי מוצנעים שלא מדברים עליהם ומשם יוצאים הצרכים שלנו למשתנה כמו דם האדם/ האישה.

צורת העיגול/ האובלי, מוטיב צורני חוזר בעבודתי הן ברישום והן באובייקטים.  בין הדימויים האחרים בעבודותיי, אבני חכמה עשויים מנייר טואלט או עבודה אחרת  'והיא אמרה' חצי כדור אובלי העשוי נייר לבן להדפסה ועליו טקסט 'והיא אמרה' ".

מרסל דושאן ב"רדי מייד" זה שלו, "המשתנה", לוקח חפץ שימושי, מפקיע אותו מהקונטקסט שלו ומעניק לו משמעות חדשה. וכך מתוקף היותו אמן, הוא מעניק לחפץ את אופיו האמנותי. הוא מעלה את החפץ לדרגת אמנות, וחותר תחת המושג המקובל עד זמנו באשר למהות הגדרת יצירת אמנות.

דושאן חתם על עבודה זו בשם R. Mutt. הוא שלח אותה לתערוכה של "אגודת האמנים העצמאיים", שהתקיימה בניו יורק בשנת 1917. השם מט נלקח מבית חרושת לייצור כלים סניטריים בשם מוט Mott. ולטר ארנסברג, ידידו של מרסל דושאן ואספן של עבודותיו, נתן ליצירה את השם "מזרקה".

ארתור דנטו בשיח שלו אודות דושאן:  דושאן אמר – Mr Mutt לקח פריט חיים פשוט, וטיפל בו כך שהפונקציה המקובלת שלו כמשתנה, נעלמה, ובמקומה הופיעה כותרת חדשה. יצירת האמנות היא מחשבה + אובייקט.  המילה "מחשבה" מאוד חשובה שכן יש בכך את הניסיון המודרניסטי לצקת את המחשבה לתוך הצורה. דנטו אומר שמאז כל פרשני דושאן ניסו להבין מהי המחשבה שהוא העניק במקום המחשבה הישנה. חדרה לכך משמעות רעיונית חדשה לא נראית. תכונה אינטלקטואלית במקום התפקיד הישן של כך. האובייקט באמצעות הרעיון עובר טרנספיגורציה. הרעיון קובע מה רלוונטי ליצירת האמנות. "אנו זקוקים להפעלה של הכישורים האינטלקטואלים שלנו כדי לזהות את המהות הקונספטואלית של היצירה, כדי לדעת כיצד לחוות אותה".[1]

אסלה.jpg
צילום: צילה פרידמן

[1] Danto, Arthur C., The Philosophical disEnfranchisement of Art (New York: Columbia University Press, 2005), pp. 14-16, 32-35.