קרקוע מעוף, אוצרת רויטל סילברמן גרין, מדרחוב חצר הרשקוביץ, המייסדים 51, זיכרון יעקב, 10.10.2020-20.8.2020

בחצר הרשקוביץ, זיכרון יעקב, מוצגות עבודות של אמניות ואמנים המשתלבות במרחב הציבורי, בין חנויות, בתי קפה ובתים היסטוריים. המרחב הנושא את עקבות הזמן, מאפשר לבאים, לעצור, להתמהמה, ובדומה לרציונל התערוכה מבקש להציע דרכים חדשות לעשייה לגוף המקורקע, המוגבל, לתנועה המוגבלת, ודרך המגבלה הצעה למצב חדש של הוויה, למעוף ולצמיחה.

אפרופו גם בבחירה בחלל אלטרנטיבי לתצוגה, יש תמיד מן שבירת התחומים והגבולות הנהוגים של המרחב השמרני יותר.

מבט אל העבודה של תמנה צפתי נוימן ואל השירה של חני שטיינברגמבט אל העבודה  של תמנה צפתי נוימן אחד משיריה של חני שטרנברג להמשיך לקרוא

המדרשה תערוכת בוגרים, בית ברל, אוצרים איצ'ה גולמבק וברק רביץ, 26.8.2020-10.9.2020

מימין לשמאל, אביחי אברהם, אילה צרטלי, גלית סילבר, חיה שפס-אבטליון, חנין סעאידה, טל מזומן, יובל זיו, יעל שטיין, מיכאלה זייתון, נדא אבו-חג'לה, סיואר ראבוס, צאלה אלפסי, שרון ברויאר, תימור גבע, תמר סילבר  צלמת מאיה זהבי

למטה, נחמה שלף

nehama shelef-coffee autograph

 

בתערוכת בוגרי המדרשה מוצגות 34 תערוכות של אמניות ואמנים, תערוכות שבהן לאיקונוגרפיה תפקיד משמעותי, בצד הצד הצורני. תערוכות שחלקן עוסקות בזיכרון אישי, ומוקדשות לבני משפחה – אב, סב, סבתא, נוסטלגיה, געגועים לאלו שאינם תערוכות אלו משלבות ממורביליה וחפצים. אחרות עוסקות באור, מיצבי פיסול ואור, פיסול ישיר,פירוק והרכבה של חומר (חול ואדמה) בצד פירוק והרכבה של הדימוי הצילומי בעבודות אחרות, התחקות אחרי עקבות, שימוש בחומרים נמוכים במכוון, שילוב אלמנטים ארכיטקטוניים והומאז' לעיר המודרנית, מסעות אישיים בין נערות לבחרות; מפגשים בין אמנות לאומנות (מלאכה, כיום אין הפרדה כמובן) ומפגש בין דורי. סיפורי בריאה מהקוראן בצד עיסוק בהתגלות אלוקית ביהדות. מיסטיקה, דת ומדע.

חלק מהעבודות מכמירות לב בהיבטים האישיים שבהן, אחרות מלוות בהומור, תקווה, קונפליקט ואפשרות לפתרון, שילוב טכנולוגיה בחיינו ושאילות דימויים מהמס מדיה או מיצירות עבר. עבודות טובות ומעניינות ברובן הגדול.

משתתפות ומשתתפים: יארא גבארה, עמית דוד-תמרי, תימור גבע, חיה שפס-אבטליון, שלומית לק, אסמאא מטר, נדא אבו-חגלה, אביחי אברהם, דורין טמיר, צאלה אלפסי, סוהיר חג'-יחיא, סיואר ראבוס, סג'וד בדיר, תהיר לוי, מיכאלה זייתון, שלומית לב-רן, גלית סילבר, בראא עבד-אלקאדר, לי שלו, שני זקן, נחמה שלף, יובל זיו, יעל שטיין, דניה לטר, חנין סעאידה, טל מזומן, לנה ביאדסי, נטלי ויתקין, תמר סילבר סיני, נטלי בוטביניק, איה צרטלי, שירה הימן, טליה כצנלסון, שרון ברויאר.

מעלה דימויים שקיבלתי.

מאתר התערוכה

תערוכת הבוגרים היא אירוע שנתי עבור המוסד האקדמי ועולם האמנות, ובו בזמן רגע חד פעמי עבור הסטודנטים המסיימים. עבורם זו ההזדמנות לצאת לאור, לחשוף ולהיחשף. עבור הקהל זהו שילוב מסעיר בין תערוכה קבוצתית גדולה ודינמית לבין עשרות תערוכות יחיד, המאפשרות היכרות ראשונה עם קולות רעננים בציור, פיסול, צילום, מיצג, מיצבי וידאו וסאונד.

בכל שנה תערוכת הבוגרים מהווה ציון של סיום פרק הלמידה הסדורה ותחילתה של התמודדות עצמאית בשדה האמנות. זוהי תמיד פסגה פומבית בקצה שנה אינטנסיבית, ושיאן של ארבע שנים של תהפוכות והתפתחויות; ארבע שנים של תהליך מטלטל בשני קטבים: העמקה, חיפוש, פיתוח וגילוי עצמיים, ובה בעת מפגש, ביקורת, לימוד ושכלול השפה.

ריבוי הזירות משקף את סדר יומה של המדרשה. הפקולטה לאמנויות היא מקום המקדש את הרגישות, הקשב והערבות, וכן את החופש התרבותי, הקושרים אנשים מרקעים ומגזרים שונים. המדרשה היא בית לאלה שיש להם עניין משותף אמיתי ביצירה אמנותית.

https://www.beitberl.ac.il/academic/faculties/art/exhbitions_galleries/bogrim/grad20/pages/default.aspx

תודה על התכנים והסיור

הרי ברון, "סף המציאות", אוצרת: דליה דנון, בית האמנים על-שם זריצקי, אלחריזי, תל אביב, 20.8.2020-19.9.2020

IMG_20200827_175550

התערוכה " סף המציאות", כותבת אוצרת התערוכה: דליה דנון, "כשמה כן היא –  סף שבו נפגשים המציאות המובחנת והגלויה לבין המציאות הסמויה, הרוחשת בדמיונו של הפסל הרי ברון".[1]

לבירינת

ניסוי ותהייה, ניסיון בן שנים רבות, שליטה ומיומנות בטכנולוגיה ובחומרים שונים מאפיינים את העבודות צופנות הסוד של ברון (פסלים ותבליטים), עבודות שנוצרו בטכניקה ייחודית אותה המציא ועליה עבד ללא לאות.

פני מסיכה

העבודות מכילות צירופי חומרים מתחומים ומפרקי זמן שונים, מודבקים, משולבים,  מוטבעים אלה עם אלה; קו, מרקם, מילים ומשפטים, קטעי תפילה, רכיבים אלקטרוניים, כמו שבבים, מעגלים אלקטרוניים מודפסים, ציורי שמן זעירים, לעתים חבויים, לעתים נגלים לעין העירומה או באמצעות זכוכית מגדלת. "הטבעי והמלאכותי, המינרלי והאורגני, הסדור והמקרי, ההיולי והמודרני דרים בכפיפה אחת ביצירתו של הרי ברון" כותב יוסי מרק בטקסט שלו.[2]

הרהורים על קהלת

לי מזכיר הרי ברון אלכימאים מן העבר, אותם עוסקים במלאכה, משייפים, רוקמים, שוזרים, שורפים, חושפים את החומר שלפניהם בשל הרצון להפוך גבבה למתכות אצילות כזהב וכסף. במקרה של ברון הבקיאות, הניסיון והשליטה המקצועית והמיומנת במגוון רחב של טכנולוגיות וחומרים מסורתיים כמו גם חדשניים, מקנים לו את היכולת ליצור תמהילים של חומרים וטכניקות ייחודיים, כגון ה- Stone Fusion. טכניקה העושה שימוש בקונסטרוקציות מפלדת אל–חלד, אבקות אבן שונות בשילוב חומר נושא, פיגמנטים, מינרלים, חומצות מתכת ואלמנטים נוספים העוברים היתוך בטמפרטורה גבוהה והופכים ליחידה הומוגנית הנושאת איכויות של אבן. בתום שלב זה מעבד ברון באופן ידני – סיתות בפטיש, באיזמל ובפצירות את האובייקט המוגמר.

IMG_20200827_175625

כל אלה דורשים מהצופה להסתכל מקרוב, לבחון את העבודות, את הפרטים הנדמים מרחוק כמעין ציור מופשט המשנה את פניו למעין תבליט/חפץ עם ריתמוס, מרקמים, מסה ואנטי מסה, בליטות ושקעים.

IMG_20200827_175725

ברון, יליד 1941, הוא פסל בעל מוניטין בינלאומי שהציג תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בגלריות ובמוזיאונים ברחבי העולם. עבודותיו מוצגות במבחר אוספים, ביניהם במומה בניו יורק, ובמתחמים ציבוריים בארץ  ובעולם.


[1] דליה דנון, הרי ברוון, סף המציאות, טקסט התערוכה.

[2] יוסי מרק, סף המציאות – צפנים של ארכיאולוגיה הפוכה, זיקות ותכנים ביצירתו של הרי ברון, אוגוסט 2012.

אורנה בן עמי, מריה סאלח מחאמיד, משכן לאמנות עין חרוד, 14.11.2020-15.6.2020

אורנה בן עמי, "צרור חיים", אוצר: יניב שפירא

IMG_20200808_110106

תערוכתה של אורנה בן-עמי 'צרור חיים' כשמה כן היא, עוסקת בפליטות ונדודים ומנגד בכוח החיים ובציווי בחיים, בזיכרון אישי וקולקטיבי. "לדבריה", כותב אוצר התערוכה יניב שפירא, "היא מבקשת לתאר מצב לפיו כל ההוויה והתמיכה נמצאות במטלטלין. החבילות אוחזות את האדם, האנשים תלושים, ללא תמיכה ומקום, ונאחזים רק במה שלקחו אתם מהבית שהיה להם". בן עמי מפסלת בברזל, מרתכת חפצים ודמויות, ומשלבת אותם על גבי צילומים.

IMG_20200808_110129

IMG_20200808_110146

מריה סאלח מחאמיד, "סבכת גפנים", אוצר: יניב שפירא

IMG_20200808_105019

IMG_20200808_105114

IMG_20200808_105042

התערוכה של מריה סאלח מחאמיד מציגה מיצב פנורמי, שנעשה 'אלה פרימה' (ללא מתווה או תכנון מראש), בדומה לציור פעולה שנוכחים בו תווי גופה באופן פיזי ורוחני כאחד.

העבודות הנפרסות בפני הצופה כמעין מסכת חיים, מתכתבות עם מסורת בית אביה יליד אום אל פאחם ובית אמה, ילידת קייב שבאוקראינה. יש בהן מן ההתבוננות פנימה, ושזורים בהן איזכורים של תבניות חיי האמנית, זמן ומקום, ממשות ודמיון.

על תערוכתה של סאלח מחאמיד במוזיאון הרצליה כתבתי בעבר

https://zivakoort.com/2019/12/21/%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a1%d7%90%d7%9c%d7%97-%d7%9e%d7%97%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%93-%d7%90%d6%b8%d7%a0%d6%b8%d7%90-%d7%94%ef%ac%b5%d7%9f-%d7%90%d7%95%d7%a6%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%94-%d7%9c/