"עדות מקומית", התערוכה השנתית לצילום עיתונות ותיעוד, התחלות, 2003. מאז היווסדה מציגה תצלומים של צלמים/יות הפועלים באזורנו. השנה מוצגת התערוכה במתחם מידטאון בתל אביב. הכניסה ללא עלות.
ברציו הזכייה נכתב: החוויה האנושית. בסדרה זו הופשטו המצולמים מסימני ההיכר שלהם ונוצקו מחדש אל תוך מצבים המשקפים חוויית קיום חמקמקה, מנוכרת ומפתיעה, הנעה בין זהות, בדידות, ניכור, משמעות ובלבול. רחבי הארץ, 2018 – 2020
בתערוכה מוצגים ארבעה צילומים, מתוך 35 עבודות שנעשו בהלך השנה האחרונה.
העבודות של חורש, בוגר מגמת צילום, ויצ"ו, חיפה עוסקות במספר סוגות: טבע מול תרבות, אמן/חברה, זהות אישית, מגדר/מיניות. סוגה חשובה, הטבע ה"פצוע", נופים שעברו שינוי, הפכו לחללים תעשייתיים, כמו במקרה של מפעל "איתנית" באזור העיר נהריה ובגליל המערבי, והשימוש באסבסט, זמן ניכר לאחר שהתוודעו להיותו חומר מסוכן ביותר, ופסולת האסבסט שהצטברה באזור.
בצילומיו הוא מתייחס לניכוס תרבותי, לגישה שמערערת על קודים שגורים. שאלות על יחסים בין המינים, כוח. טבע וההתערבות/הפרעה בתוכו. ומציין: "יש לי עניין לבחון את הקונטרסט והחיבור בין נופים מתועשים ותעשייתיים לבין הגוף האנושי, השברירי והרך. זה חוזר בהרבה עבודות. חיבור בין אדם לבין הסביבה".
בשיחה עמו מספר חורש על כך שהוא אוהב "לשחק" בתחום "הדמדומים" של המגדר. להעלות ספק ביחס למיניות ומגדר. שאלות שעולות באשר לכך וקשורות גם לעיסוק בזהות העצמית שלו. כך למשל, דמות המופיעה באחד הצילומים מעלה שאלה האם מדובר בגבר או אישה והייצוג שלו/שלה בנוף.
בהצהרת אמן מצוין: "בסדרה החוויה האנושית עברו המצולמים, מכרים אישיים של הצלם מחיי היום יום שלו, הפשטה מסממני ההיכר שלהם ונוצקו מחדש לתוך סיטואציות מבוימות בקפידה, כמעין ניצבים בתיאטרון אבסורד אנושי שממנו משתקפת חווית הקיום החמקמקה, המנוכרת והמפתיעה.
מעשה אמנותי זה בוחן בעין ביקורתית וחוקרת שאלות של בדידות, ניכור, משמעות ובלבול".
וכמו שמציין גדעון עפרת: "קיומיותו של האני הפרטי, שהיא תהליך ידיעתו האותנטית של האני את עצמו מקבילה לקיומיות של האני הקולקטיבי. זהות פרטית מקבילה לזהות החברתית, לידיעה עצמית חברתית, ובמילים אחרות: לתרבות.[1]
תודה לליאור על השיחה עמו והחומרים.
[1] גדעון עפרת, זהות, זיכרון, תרבות, מבחר מאמרים 2012-2008, ירושלים, הוצאת כרמל, 1988.
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 