במיצב "והחלומות עשירים בצבעים" של דניאל פלדהקר חוברים יחדיו סממני סוף עולם בצד אפשרות לתקווה. השהייה מול המרחב שלפנינו מעוררת תחושה מעורבת – יש בה תחושה עוכרת שלווה ובה בעת אזכור למקום משחק, ניסיון לבנייה והרס כאחד.

המיצב, מעין מבנה רעוע העשוי במארג של קרשים המחוברים זה לזה באופן רופף, ממלא את חלל חדר הגלריה באופן המעיק על הצופה, ומעצים את תחושת הקץ. שקיות שחורות, נורה שבורה, עקבות לחיים שהיו? אל המיצב חוברים עבודת סאונד, וידאו ותאורה. העבודה מסמנת מקום, התרחשות וחיים שהיו ומתייחסת לאפשרות של קץ התרבות, קץ העולם המערבי כפי שהכרנו. 

מקור ההשראה, ספרו של קורמאק מקארתי, "הדרך" המצוטט לעיל: "אולי בחורבן העולם יהיה אפשר לראות סוף סוף כיצד הוא נוצר. אוקיינוסים, הרים. חזיון הנגד המגושם של דברים חדלים להיות. השממה הסוחפת, צמאה לבלי רוויה ומחולנת עד כדי צינה. הדממה".  הטקסט מושמע בקולו של ילד, בנה של דניאל פלדהקר, האמנית.[1]

פלדהקר מספרת: "הצילום במסך הוא של תמונה שצילמתי באי לפקדה (LEFKAS) ביוון לפני שלוש שנים, ובו נדנדה ישנה נטושה עם נוף הרים וים. צילום המעורר בי תחושת ריקנות, החסר מאד מורגש.

כחלק מהסאונד שומעים את הבן שלי מקריא את הפסקה האחרונה מהספר "הדרך", סיפור על אב ובן שחוצים את אמריקה לאחר אירוע אפוקליפטי ועל כל מה שהם חווים יחד. בחרתי שמעין יקריא כי הרגיש לי נכון לעבור אתו מן מסע קטן משלנו. זו הפעם הראשונה שהוא משתתף בעבודה שלי".

מראות של קץ הימים מופיעים מקדמת דנא. בין אם מדובר בסיפור "המבול" התנכ"י שקיבל ממשות בציורים רבים (למשל, בציורי התקרה בוותיקן מידי מיכאלאנג'לו, בין אם בעבודות של אמנים כפיטר ברויגל הבכיר (הזקן) המתאר מראות אפוקליפטיים בעקבות מוראות המלחמה בין ארצות השפלה לספרד במאה ה-16, ובין אם במאה העשרים (בעבודות המתייחסות למוראות השואה אצל אמנים כחיים מאור) תיאורים אפוקליפטיים מופיעים גם בכתובים ספר דניאל "חזון אחרית הימים" שמהדהד אפשר בחזון יוחנן הקדוש בברית החדשה, המתייחס לכך ולאפשרות הופעתו של ישו מחדש.

אפי גן האוצרת כותבת: " המבנה נושא את סימניו של אסון (קרה ?מתרחש?). סרטי סימון אדומים ולבנים כבמקרי אסון או תאונה, מגדירים ותוחמים חלק מהמיצב. באחת מפינות המיצב ,מסך מחשב שבור או מנותץ , ומה שמוקרן עליו 'נתקע' כאילו היה שומר מסך מופיע ונעלם. אפשר לנחש שזה היה הדימוי האחרון שצפו בו אשר 'נתקע' רגע לפני האסון, בבחינת זכר לעולם הקודם. על הצופה לגלות ולחבר סימנים ולייצר את הנרטיב שלו למה שקרה".    

ועם זאת מספרת פלדהקר שבחרה לתת שתי נקודות של אור; בצמח המטפס, המסמל התחדשות וחיים מחדש, וכן בסאונד של השחפים המושמע מתוך רמקול קטן על הקיר בכניסה משמאל, בנפרד מהמיצב.

תודה לדניאל פלדהקר על השיחה עמה ועל החומרים.

צילום: אבי אמסלם                                                                                                                    

---

[1] קורמאק מקארתי, הדרך, תל אביב, הוצאת מודן, 2009, עמ' 198