ללא ידע אודות נשים בהיסטוריה כהיסטוריה בת הזמן, נשים שהלכו לעולמן, הינן בבחינת רוחות רפאים לנשים ולגברים חיים (מרי ריטר בירד).[1]
נשים יוצרות ארץ-ישראליות ופלסטיניות בתקופת המנדט שיצא לאחרונה מהווה המשך למחקר מתמשך על אודות נשים שהודרו מתולדות האמנות המקומית. ההתמקדות בספר זה היא בתקופת המנדט, תקופה שהיתה מכוננת ורבת משמעות בהתפתחות האמנות המודרנית בכלל ואמנות נשים בפרט. בספר שלפנינו נוסף דיון ניכר וידע משמעותי על אודות פועלן של אמניות פלסטיניות פורצות דרך.
הספר מבקש לבדוק מדוע נמחקו נשים מההיסטוריה הקנונית ומבקש להחזיר למרכז הבמה את פועלן החשוב על מאפייניו המרובים.
העבודה על הספר דרשה מלאכת מחקר נרחב וחיפוש במאגרי מידע, ארכיונים ואוספים. מצער להיווכח שעבודתן של אמניות וצלמות ארץ-ישראליות רבות נזרקה או נשמרה באופן לא הולם שגרם נזק רב לעבודתן, מה גם שפועלן של חלקן לא הוערך מספיק על-ידי הממסד או קרוביהן.
יש לציין שקיים גם מחסור בתיעוד/או היעדר ארכיונים ואוספים פלסטיניים, שכן עבודת האמניות נפלה בחלקה הניכר קורבן למלחמה, הרס וביזה.
המידע המופיע בספר לוקט בידי החוקרות והחוקרים במלאכת מחשבת ובאורח סיזיפי, ומציג לפנינו ידע המחייה את תקופת המנדט דרך פריזמה שהושכחה.
חלק א של הספר מתמקד בסוגת ההדרה בציור, בפיסול ובצילום, וכן ב"ייבוא" של מודרניזם צילומי אוונגרדי אוטונומי שהיווה תשובה לצילום המגויס והממוסד. חלק ב דן בציירות ופסלות. במודרניזם בארץ-ישראל, נסיעתן של אמניות לפריז, והקשר עם חנה אורלוף ואסכולת פריז, והנושאים העיקריים שהופיעו בזמנו באמנות הארץ-ישראלי. חלק ג עוסק באמניות פלסטיניות חלוצות וביניהן הצלמת כרימה עבוד (שעבודתה הוצגה ב"מוז"א") שפעלו בתקופת המנדט. חלק ד מציג בסדר א"ב את הציירות והפסלות. חלק ה מציג בסדר א"ב צלמות. באשר לשני האחרונים, נוסף מידע חדש, והתווספו יוצרות נוספות שהתגלו במחקר.
על העורכות: רות מרקוס היא מרצה בגמלאות בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב, מהמייסדות של התוכנית הרב-תחומית באמנויות והתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל-אביב; מייסדת העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. פרסמה ספרים ומאמרים רבים.
רונה סלע היא אוצרת וחוקרת של היסטוריה ואמנות חזותית מקומית, המתמקדת במנגנוני הביית הידע במשטרים קולוניאליים, ובתחומים שהודרו מהכתיבה ההיסטורית הקנונית. אצרה תערוכות, הוציאה לאור ספרים, קטלוגים ומאמרים רבים פרי עטה.
בהמשך לדיון בספר "נשים יוצרות ארץ-ישראליות ופלסטינאיות, אבקש לציין את גרדה לרנר (Gerda Lerner, 1920-2013) המבקשת מבקשת בספרה להתחקות אחר עליית הדגש על מודעות פמיניסטית ואחר תמות בסיסיות בהתפתחות של המודעות של נשים באשר למצבן בחברה באירופה המערבית ובארה"ב מהמאה ה-7 לספירה ועד 1870. לרנר מוצאת שהתפתחותה של המודעות הפמיניסטית של הנשים אירעה בדרגות שונות לאורך מאות בשנים. התפתחות זו התרחשה בצורה של תובנות מבודדות של נשים אינדיבידואליות, ששמן אבד. [2]
בשנת 1971 פורסם מאמרה המכונן של לינדה נוכלין (Linda Nochlin, 1931-2017), למה לא היו אמניות גדולות? במאמר זה מתייחסת נוכלין לרקע ההיסטורי-תרבותי-ממסדי-חברתי-פוליטי ולאופן שבו הדירה החברה הגברית אמניות במהלך ההיסטוריה.
מאמר זה סלל את הדרך לחקר אמנות נשים, בפרט, וחקר אמנות בכלל. נוכלין יצאה כנגד פרדיגמות שגורות בשיח: אין ציירות גדולות מפני שנשים אינן מסוגלות לכך. שלנשים אמניות יש מאפייני יצירה וסגנון השונים מאלה של האמנים הגברים. וכן פליאה על שלאחר שנים רבות של שוויון (לכאורה), עדיין לא זכו להישג משמעותי בתחום זה. [3]
רות מרקוס יזמה מחקר בו השתתפו גרסיאלה טרכטנברג, רונה סלע, עדינה מאיר-מריל ויעל גילעת. תוצאות המחקר התפרסמו ב-2008 בספר שערכה מרקוס: "נשים יוצרות בישראל, 1970-1920". [4]
לספר זה קדמו מספר מחקרים ותערוכות על נשים אמניות, שהתפרסמו בקטלוגים לתערוכות, מרביתם עסקו באמנות עכשווית או באמניות שהחלו לפעול אחרי שנות ה-70 של המאה ה-20. [5]
[1] "The Historical Approach to Learning about Women, Mary Ritter Beard Papers (-9), Schlesinger Library, Radcliffe College, Cambridge, Mass.. " נאום שנישא ברדקליף קולג', 22 במאי 1944.
[2] Gerda Lerner, The Creation of Feminist Consciousness From the Middle Ages to Eighteen-Seventy, Op. cit., pp. 3-20.
[3] Linda Nochlin, Why Have There Been No Great Women Artists? ARTnews, (January 1971). הודפס מחדש ב-30.5.2015. לינדה נוכלין, למה לא היו אמניות גדולות? 1971, המדרשה, גיליון 10, 2007 עמ' 51-23; Linda Nochlin, Women, Art and Power, New York: Harper & Row, 1988, pp. 1-35. כתיבתה של נוכלין הייתה חלק מרוח התקופה של שלהי שנות ה -60 של המאה ה-20, תקופה של דחיית המבנים הישנים והמוכרים לנו ושל התנגדות לתפיסות בינאריות
[4] רות מרקוס (עורכת), בהשתתפות: רות מרקוס, גרסיאלה טרכטברג, רונה סלע, עדנה מאיר-מריל, יעל גילעת, "נשים יוצרות בישראל, 1970–1920", תל-אביב: סדרת מגדרים, הקיבוץ-המאוחד, 2008, עמ' 11. רות מרקוס 8.8.2015, ערב רב https://www.erev-rav.com/archives/38543 בספר דנות החוקרות ב-21 צלמות, 28 אדריכליות, 86 ציירות ופסלות, ועוד כ-35 ציירות/פסלות המוזכרות בהערות שוליים שכן על כמה מהן לא נמצאו עדיין פרטים מספקים. החיפוש שנעשה במאגרי מידע: ארכיונים, תיקי אמן בארכיון בית-ציפר ובמוזיאונים השונים, ביקורות בעיתונות ובכתבי-עת כגון "גזית", ובסיוע קולגות, ביניהן פרופ' גילה בלס ודליה דנון, הראה שאמניות רבות שהיו ידועות ומוכרות בזמנן, השתתפו בתערוכות חשובות, ונכתבו עליהן ביקורות חיוביות, נעלמו במהלך השנים ולא נכנסו לספרי ההיסטוריה.
[5] אילנה טייכר, "אמניות באמנות ישראל", חיפה: מוזיאון חיפה והאגף לתרבות עיריית חיפה, 1998; ב"מרוץ שליחות: ארבעה עשורים של פמיניזם באמנות הישראלית" 2007, תערוכה שהוצגה במוזיאון חיפה ספרן, בהערה מס' 3, מופיעה רשימה של תערוכות בולטות בנושא אמנות נשים בישראל; גלעד מלצר ועינת עמיר (עורכים), "המדרשה" 10, "פמיניזם ואמנות ישראלית", בית-הספר לאמנות במכללת בית-ברל, 2007.; טל דקל ושירלי בכר, "הקפיצה הקוונטית: אמנות פמיניסטית – מגל ראשון לגל שלישי", "המדרשה" 10, עמ' 127–152.
מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה 