לינדה טאהא, בין דיוקן לרקמה, אוצרת: אירית לוין
גלריה אבדאע, כפר יסיף
1.12.2026-26.9.2026 ב'- ו' 13.00-10.00/ 19.00-16.00. שבת 13.00-10.00
בתערוכה החדשה של לינדה טאהא, מציינת אוצרת התערוכה אירית לוין, מוצגות עבודות שעוקבות אחר מספר נושאים: דיוקן עצמי, דיוקן אם האמנית, צמחי בית ואורנמנטיקה. נושאים בהם עסקה האמנית בעבודותיה, ושבה אליהם במהלך השנים. עבודות יפות ומרשימות המורות על יד ועין החוברות יחדיו למעשה היצירה.
לינדה טאהא נולדה בכפר ג'לג'וליה. היא בעלת תואר ראשון באמנות פלסטית בהצטיינות מהמדרשה לאמנות בבית ברל (2005) ותואר שני בהוראה רב-תחומית של מדעי הרוח, התמחות אמן-מורה, ממכללת אורנים (2020). כיום מתגוררת בחיפה ומחלקת את זמנה בין ג'לג'וליה לחיפה. לצד יצירתה, כבר יותר משני עשורים היא עוסקת בהוראת אמנות לילדים בבית ספר יסודי בג'לג'וליה.
המתח בין קצוות ובין זהויות – חיים בין כפר לעיר, חילוניות ודת, נוהגי קהילה ואינדיווידואליזם – מותיר את חותמו ביצירתה, ומעלה נושאים בהדגשים פוליטיים וחברתיים כמו זרות, בדידות וסוגיות האישה בחברה הערבית. בעבודותיה שלובים הקשרים למורשת ולמסורת לצד השפעות מערביות מתולדות האמנות האירופאית, פרי השכלתה. אסד עזי ציין: "לינדה היא אמנית המהפכות השקטות, גם בחייה הפרטיים וגם ביצירתה".[1]
לינדה טאהא מעידה: "כאמנית ערבייה-פלסטינית החיה בחברה מסורתית ושמרנית בעלת זהות מורכבת, אני חשה אחריות ונושאת מסר לשינוי תחלואיה. אני דואגת בעיקר לבעיות של נשים כגון דיכוי, בידוד, חרדות, בלבול והפרעות נפשיות ורגשיות, המאפיינים את חייהן בתוך המשפחה והחברה. אני מבטאת זאת באמצעות הדימוי העצמי שלי, ולפעמים באמצעות הדימוי של אימי ושל נשים אחרות מסביבתי הקרובה".
בתערוכה מוצגים רישומים נפלאים בגרפיט ואקוורלים יפים מתוך ספרי סקיצות. לעיתים הם מתווה מקדים לעבודת הבד, לעיתים רישום בתהליך, ולעיתים עבודה שהושלמה. ספרי הסקיצות מאפשרים הצצה לתהליכי עבודה ולאחורי הקלעים של מלאכת היצירה.
דיוקן עצמי
ציור הדיוקן העצמי משמש כלי ביטוי רגשי ומבטא הלכי רוח, מרחב לחיפוש ולהתבוננות, והוא אחד מהנושאים המרכזיים בעבודותיה. מרבית הציורים והרישומים נסמכים על תצלומים ומצוירים על רוב הדף.
הציורים באקריליק ובשמן על בד שונים באופיים מהרישומים – הם מתוכננים יותר ונוצרים בשלבים. דמות האמנית מופיעה בהם מביטה מחלון, שוכבת במיטתה, עטויה מטפחת בכניסה למסגד, עובדת על יצירה בסטודיו. הדיוקנאות מצוירים מהחזית או מהצדודית, במבעים המעבירים תחושות של נוגות, הרהור, התכנסות או התבוננות.
דיוקן עצמי, 2002 טכניקה מעורבת (פרט) דיוקן עצמי, 2002, טכניקה מעורבת על בד (פרט)
דיוקן האם
אם האמנית נוהא פריד טאהא מתועדת רבות בעבודות בד לצד עבודות מינוריות ברישום ובצבע על נייר. בציור מוקדם משנת 2019, "תפילה", היא יושבת ליד מיטתה של בתה הבכורה לינא, החולה בסרטן, בימיה האחרונים, ונושאת תפילה חרישית לנשמתה.
על הציור "פרידה", אף הוא מ-2019, מספרת לינדה טאהא: "בעבודה הזאת יש בעצם שני ציורים: אחד מופשט והשני פיגורטיבי. הניגודיות הזאת משקפת את סערת הרגשות שהייתה לי אז, בעקבות פטירת אחותי. הכתמים והנזילות והסערה מסביב משקפים את מה שעבר עליי. ובאמצע הייתה השאלה אם מה שאני עושה מוסרי – להתנתק מהרגע ולעסוק באמנות. הסגנון הבעתי, אקספרסיבי, כי לא יכולתי פשוט לחשוב, עבדתי מתוך רגש. רגע של אם ובת. הבגד הלבן פה מתפורר, מתמוסס ונעלם – כמו הנפש שלה".[2]
בדיוקנאות מאוחרים מתוך ספר הסקיצות דמות האם מופיעה בצדודיות ברישום ובמבט ישיר בעבודת צבע.
אמא, 2021, עפרון על נייר אמא, 2026, אקריליק על נייר
צמחי בית
צמחי בית הם חלק מהמרחב הפרטי של לינדה טאהא עוד מבית הוריה, וגם כיום הם חלק במגוריה בחיפה. הם מצוירים באקוורל ובשמן, כלואים בכד או בצנצנת, תלושים מהאדמה. התלישות משקפת עמדה פוליטית, והיא תמה חוזרת בציוריה, למשל בדגמים אורנמנטליים המוטבעים בווילון, בציפה, או בפיסת נוף הנשקפת מבעד לחלון.
נושאים מסורתיים ברקמה
לעבודת הרקמה המסורתית ומלאכות היד נחשפה האמנית עוד בילדותה, בחיק משפחתה. זכורים לה היטב לימודי הרקמה בשיעורי המלאכה בבית הספר. הרקמה הפלסטינית עשירה חזותית ונושאת איתה ידע בין-דורי. היא משתנה בסגנונה מכפר לכפר ומעיר לעיר בצבעוניות, במגוון הדימויים, בדחיסות המשתנה, במסרים ועוד. בעבודות הרקמה בתערוכה מופיעים דימויים סמליים כמו עץ זית, פרפר, ופרש הנחצה על ידי כאפייה.
"זו מלאכת יד מסורתית שאני עוסקת בה כמעט יום-יום. אט אט התחלתי לשבור את הנורמה. הרקמה הפלסטינית היא בעצם צורות מופשטות גאומטריות הסדורות באופן סימטרי. רציתי לאחד בין סגנונות על בד אחד, ומנגד לשבור את הסדר, דרך הכנסת מוטיב זר שלא קיים במסורת הרקמה הפלסטינית. בכל פעם אני משנה גודל, סדר צבעים, וצורות גאומטריות", היא מסבירה.[3]
אפקט הפרפר, 2021, רקמה פלסטינית עץ זית לבן, 2022, רקמה פלסטינית
עבודותיה של לינדה טאהא נעות בין האישי והאינטימי, קרי דיוקן עצמי במגוון זוויות ראיה ומדיה, הגרעין המשפחתי – אימה ואחותה, סביבת המגורים- סטודיו וצמחייה, ומנגד המבט הנרחב שעניינו הרקמה הפלסטינית המבטאת פן ממורשת עשירה ומסורתית.
קרדיט צילום: יגאל פרדו
תודה על מאמרה של האוצרת אירית לוין שהיה לי לעזר ולעניין רב.
1 פרופ' אסד עזי בשיחה עם לינדה טאהא, בקורס "דיאלוג פנימי, אוצרים ואמנים: שיחות על אמנות פלסטינית עכשווית", בית לאמנות ישראלית, נובמבר 2024
