רמברנדט, פורטרט של זוג כיצחק ורבקה ידוע כ"כלה היהודייה", 1665-1669 בקירוב, שמן על בד, 166.5X121.5, רייקזמוזיאום, אמסטרדם

SK-C-216

בין היצירות הידועות ביותר של רמברנדט מצוי הציור המוכר בשמו "הכלה היהודייה". הזוג מוצג בחיבוק רך, אינטימי, המשיק למרכזו של ציור זה: הג'סטה האוהבת ואפשר המגוננת מהדהדת בתורה בחיבוק העדין של בת הזוג. הדמויות והתנוחות שלהן מקבילות לרישום הכנה שעשה רמברנדט, בו דמותו של המלך אבימלך צופה בהם.[1]

הציור קיבל את שמו בתחילת המאה ה-19, (1835)אך נושא הציור נשאר בסימן שאלה עד ימינו אנו. האם זהו הזוג מהתנ"ך? או שמא זהו פורטרט כפול של שניים מבני זמנו של רמברנדט? ויתכן שמדובר בשני זוג בני הזמן שזכו לתיאור נצח בבגדים בהשראה של מה שסברו שנתפס כתנכ"י. פורטרט זה ידוע כפורטרט היסטורי, ובמידה וזה המקרה, מרבית חוקרי האמנות מאמינים שהזוג מייצג את יצחק ורבקה (בראשית, פרק כ"ו")[2] ו וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר.  ז וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא.  ח וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; . הסבר אחר הינו שהאיש מצהיר על אהבתו לאשתו; במקרה זה נושא הציור יהיה "המעלה שבנישואים". בנוסף, שנת הציור אינה וודאית. משיחות המכחול בציור זה טעונות בחומריות. הצבע על שרוולו של הגבר הינו כה עבה עד כי נדמה שרמברנדט השתמש בסכין פלטה על מנת למרוח אותו. [3]

 unnamed (4)

 

[1] מאתר התערוכה Rembrandt The late Works, הגלריה הלאומית בלונדון  https://www.nationalgallery.org.uk/whats-on/exhibitions/rembrandt-the-late-works-15-october-2014-0000

[2] https://www.mechon-mamre.org/i/t/t0126.htm

[3] מאתר Museum Het Rembrandthuis https://www.rembrandthuis.nl/en/rembrandt-2/rembrandt-the-artist/most-important-works/the-

 

יאן סטין, משפחה עליזה, 1668, רייקזמוזיאום, אמסטרדם

 

יאן סטין יליד ליידן, הולנד 1625/6-1679 התאפיין בסצנות דומסטיות המציגות הווי יום יומי. הוא פעל בהולנד בת המאה ה-17, בתקופה בה היתה מעצמה מדינית ופיננסית, וסצנות הווי היוו חלק משמעותי בתיאורים אמנים בני התקופה.

בסצנה שלפנינו  מוצגת משפחה עליזה ורעשנית בת מספר דורות – האב, האם והסבתא, ומאחור נגן המנגן בכלי פריטה; בני הדור הצעיר, והפעוטות. הציור מתאפיין בהמולה ובכאוס. צמדי דמויות מנגנות, מנהלות דיאלוג, שרות, יושבות לצדי השולחן ועליו, וכמובן הכלב – חית מחמד הרווחת בתיאורים בני התקופה.

האב, שר במלוא ריאותיו בעודו מרים כוס יין לברך; האם והסבתא שרות משירון המצוי לפניהם; והילדים נושפים בכלים מוזיקליים או מעשנים מקטרת ארוכה.

החושים מופעלים כאן במלוא עוצמתם: חוש הטעם (יין ואפשר משקה קל אותו מגישה נערה לילד צעיר), חוש השמיעה (מוזיקה), חוש הראיה (התבוננות בחוברת), חוש הריח (מקטרת), חוש המישוש (נגיעה בכלים)

מעט האור הנכנס לחדר מגיע מהחלון בצד שמאל, תחבולה אמנותית שכיחה ביצירות הולנדיות בנות התקופה. מחוץ לחלון נבטת דמות, לא קשורה לכאורה לפעילות המתרחשת בחלל הביתי, כלי הנשיפה שבידה מקשר בינה לבין הפנים, בעוד שהמקטרת מקשרת בינו לבין דמות המצויה מימין הציור.

המפה הצבעונית על השולחן מופיעה ביצירות אמנות בנות התקופה משל יוהנס ורמיר ואחרים, ומורה על היות הולנד מעצמה ימית שאנשיה הגיעו למזרח הקרוב והרחוק ולקריביים. ביצירות בנות התקופה מתוארים אנשי בני המעמד הבינוני  בצד דלת העם. הנאות החושים בהולנד הפרוטסטנטית מובילות לחטא, ובכתובת המשתלשלת משפת הרהיט למעלה מימין "As the old sing, so shall the young twitter", ישנה משמעות מוסרית לציור: מה יקרה לילדים אם הוריהם מציבים לפניהם דוגמא מוטעית?

Re: The Merry Family, Jan Havicksz. Steen, 1668, Oil on Canvas, Rijksmuseum, Amsterdam https://www.rijksmuseum.nl/en/collection/SK-C-229sk-c-229-2

"מוצרט של הציור" תערוכה בגלרית הציור Dulwich, לונדון

1

2

3.jpg

Image credits: Carousel: Adriaen van de Velde, The beach at Scheveningen, 1658, Oil on canvas © Museumslandschaft Hessen Kassel, Gemäldegalerie Alte Meister. Adriaen van de Velde, The Hut, 1671, Oil on canvas, Rijksmuseum, Amsterdam. Adriaen van de Velde, Recumbent cow and three sheep, 1671, Red and black chalk, 19.4 x 30.8 cm, Amsterdam Museum. 

Adriaen van de Velde, Portrait of a family in a landscape, (detail) 1667, Oil on canvas, 148 x 178 cm, Rijksmuseum, Amsterdam. On loan from the City of Amsterdam (A. van der Hoop Bequest).

התערוכה הראשונה שהוקדשה לצייר ולרשם ההולנדי אדריאן ואן דה ולדה (1636-1672), אחד מאמני הנוף המעודנים ביותר של תור הזהב ההולנדי. באמצעות שיתוף פעולה של Dulwich Picture Gallery  עם הרייקסמוזיאום, אמסטרדם, מעל 60 ציורים ורישומי הכנה נפלאים ע"י אמן פורה זה שחי זמן קצר, הובאו לתצוגה בגלריה בלונדון.

כאיטליינט[1] הולנדי, ואן דה ולדה מיזג ביצירותיו נופים כפריים הולנדים עם סצנות מיתולוגיות ארקדיות[2] במערכים איטלקיים. ציוריו של ואן דה ולדה הינם מעודנים, בעלי קומפוזיציה מתוכננת ומורים על השליטה שלו באפקטים של אור כשם שבתיאור הדמות האנושית.

ואן דה ולדה מת מוקדם בגיל 35, ועדיין הוא יצר מספר גדול של יצירות מופת שהביאו לו תהילת נצח. התערוכה בה מוצגות 60 מיצירותיו, מאחדת לראשונה ציורים אלה עם רישומי ההכנה שלהם בגיר אדום או בדיו. בנוסף, התערוכה מציעה לא רק סקירה של יצירתו של האמן אלא גם מבט נדיר על צייר נוף הולנדי מהמאה ה-17, מהקונספט של היצירה ועד להשלמתה.

מספר פכים על ואן דה ולדה:

ואן דה ולדה היה ילד פלא. מגיל צעיר רשם או צייר על ככל מצע שמצא. משפחתו של  אדריאן נודעה כמשפחה של אמנים, וכילד הוא נהג לגנוב דרך קבע את המכחולים של אחיו וילם ולצייר. בעוד שווילם הבכיר ווילם הצעיר היו ציירי נופים ימיים, אדריאן מצא את מקומו כצייר נוף.

ואן דה ולדה נולד למשפחה פרוטסטנטית, נשא אישה קתולית, והמיר את דתו לקתולית במהלך  המלחמות הארוכות ורוויות הדם בארצות השפלה לשם השגת עצמאות מספרד הקתולית

למרות ההצלחה לה זכה במהלך חייו וההערכה לאחר מותו, ואן דה ולדה סבל ממצוקה כספית. כשהלך לעולמו מכירת כל נכסיו ויצירותיו לא כיסתה את כל החובות.

אדריאן עצמו לא יצא מחוץ לגבולות ארצות השפלה, אך לאחר מותו ב-1672, אביו ואחיו נסעו ללונדון בה חיו עד למותם, ועבדו כציירים בשירות המלך צ'רלס ה-2.

"מוצרט של הציור". ואן דה ולדה מת בהיותו בן 35, בדומה למוצרט, אך יצר גוף יצירה עצום. מבקר האמנות Wolfgang Stechow השווה את המוזיקאי לצייר, ותיאר את ואן דה ולדה כמייצג "רוגע, הרמוניה ונינוחות מעין מוצרט".

[1] איטליינטים – אמנים מארצות השפלה שנהגו לנסוע לאיטליה (בעיקר במהלך המאה ה-16) והביאו עמם כמקור השראה חורבות רומיות ונופים איטלקיים אותם "שתלו" ביצירותיהם.

[2] ארקדי (ארקדיה) – התואר משמש לתיאור חיי כפר פשוטים ושלווים, חיים של רוגע ושמחה. המילה שאולה מחבל הארץ ארקדיה ביוון.