יאן סטין, משפחה עליזה, 1668, רייקזמוזיאום, אמסטרדם

 

יאן סטין יליד ליידן, הולנד 1625/6-1679 התאפיין בסצנות דומסטיות המציגות הווי יום יומי. הוא פעל בהולנד בת המאה ה-17, בתקופה בה היתה מעצמה מדינית ופיננסית, וסצנות הווי היוו חלק משמעותי בתיאורים אמנים בני התקופה.

בסצנה שלפנינו  מוצגת משפחה עליזה ורעשנית בת מספר דורות – האב, האם והסבתא, ומאחור נגן המנגן בכלי פריטה; בני הדור הצעיר, והפעוטות. הציור מתאפיין בהמולה ובכאוס. צמדי דמויות מנגנות, מנהלות דיאלוג, שרות, יושבות לצדי השולחן ועליו, וכמובן הכלב – חית מחמד הרווחת בתיאורים בני התקופה.

האב, שר במלוא ריאותיו בעודו מרים כוס יין לברך; האם והסבתא שרות משירון המצוי לפניהם; והילדים נושפים בכלים מוזיקליים או מעשנים מקטרת ארוכה.

החושים מופעלים כאן במלוא עוצמתם: חוש הטעם (יין ואפשר משקה קל אותו מגישה נערה לילד צעיר), חוש השמיעה (מוזיקה), חוש הראיה (התבוננות בחוברת), חוש הריח (מקטרת), חוש המישוש (נגיעה בכלים)

מעט האור הנכנס לחדר מגיע מהחלון בצד שמאל, תחבולה אמנותית שכיחה ביצירות הולנדיות בנות התקופה. מחוץ לחלון נבטת דמות, לא קשורה לכאורה לפעילות המתרחשת בחלל הביתי, כלי הנשיפה שבידה מקשר בינה לבין הפנים, בעוד שהמקטרת מקשרת בינו לבין דמות המצויה מימין הציור.

המפה הצבעונית על השולחן מופיעה ביצירות אמנות בנות התקופה משל יוהנס ורמיר ואחרים, ומורה על היות הולנד מעצמה ימית שאנשיה הגיעו למזרח הקרוב והרחוק ולקריביים. ביצירות בנות התקופה מתוארים אנשי בני המעמד הבינוני  בצד דלת העם. הנאות החושים בהולנד הפרוטסטנטית מובילות לחטא, ובכתובת המשתלשלת משפת הרהיט למעלה מימין "As the old sing, so shall the young twitter", ישנה משמעות מוסרית לציור: מה יקרה לילדים אם הוריהם מציבים לפניהם דוגמא מוטעית?

Re: The Merry Family, Jan Havicksz. Steen, 1668, Oil on Canvas, Rijksmuseum, Amsterdam https://www.rijksmuseum.nl/en/collection/SK-C-229sk-c-229-2

"כל אחד מכם שיחק תפקיד בתיאטרון של חיי" "MARINA 70"

12-16_w_Marina-70_1.jpg

Marina Abramović at “MARINA 70,” 2016, at the Guggenheim Museum, New York

©2016 PATRICK MCMULLAN COMPANY

12-16_w_marina-70_2

Marina Abramović and Anohni performing at “MARINA 70,” 2016, at the Guggenheim Museum, New York.  ©2016 PATRICK MCMULLAN COMPANY

12-16_w_Marina-70_3.jpg

From left: Alex Poots, Shirin Neshat, Tom Reiss, and Dustin Yellin, at “MARINA 70,” 2016, at the Guggenheim Museum, New York. ©2016 PATRICK MCMULLAN COMPANY

חגיגות יום ההולדת ה-70 של מרינה אברמוביץ לפני כשבוע בגוגנהיים, התאפיינו בקריצה לאמנות המיצג שבשלה התפרסמה האמנית. בכניסה למוזיאון ניתנו לאורחים אוזניות גדולות ולצדן כרטיס הוראות, ובו הסבר איך הלילה עומד להתנהל. קבוצה של מארחות/ים בלבוש לבן עזרו לאורחים להרכיב עלה זהב על שפתותיהם. חלק עשו את דרכם במבנה הסירקולרי של פרנק לויד רייט כדי להתבונן באמנות, בעוד שאחרים ישבו עם עיניים סגורות על הכיסאות המתקפלים שסודרו על רצפת הרוטונדה.

עם הינתן האות בגונג, הופיעה אברמוביץ לבושה בשמלה שחורה ארוכה. היא עשתה את דרכה ברוגע לעבר בימה קטנה, וקראה לאט נאום ממגילה. Anohni, זמרת בעלת קול אלוהי, עמדה משמאלה, פניה מוסתרות מאחורי אריג שחור.

"חברים ואויבים"  אמרה אברמוביץ לאורחים, "יש לכם שתי אפשרויות: אתם  יכולים להפוך את הגיל לאויב שלכם, או להתיידד אתו. אני בחרתי להפוך את הגיל שלי לחבר שלי". מרינה הודתה לחבריה על ההדרכה שלהם, האהבה והתמיכה. היא הודתה לאויביה על בניית "קירות לעבור דרכם". "כל אחד מכם", המשיכה, "שיחק תפקיד בתיאטרון של חיי".

המערך, עם צופים העולים במבנה המעוגל לתקרה דמה לתיאטרון או קולוסיאום עם אברמוביץ במרכז סופגת את האנרגיה של הצופים שלה. " כעת אני נכנסת לסצנה האחרונה", היא אמרה, ואזי הוסיפה: "אני יכולה להבטיח לכם, היא תהייה ארוכה מאוד מאוד". הקהל צחק, אך לא נראה היה שאברמוביץ מתלוצצת.

לאחר אנקדוטה שהתייחסה לאמה של אברמוביץ שתמיד קנתה לה פיג'מות פלנל מכוערות לימי ההולדת שלה, אברמוביץ הציעה: "חיי לא היו קלים, אך כעת אני עומדת מולכם מרוצה יותר ושמחה יותר מאשר אי פעם. למדתי שאומללות משמעה בזבוז זמן. לא יותר סבל. לא יותר שברונות לב. אני מציע להומור ואני מצביעה לאושר".

היא סיכמה בקראה את החלק האחרון של הביוגרפיה החדשה שלה, Walk Through Walls. ואזי, פסנתרן החל לנגן וAnohni פרצה בביצוע של My Way" של פרנק סינטרה. אברמוביץ הצביע כלפי ליבה, צמידיה משקפים את האורות. השיר תם, מחיאות כפיים, ואברמוביץ הכריזה על חלק שני של הערב: פיאסטה אוקריסטית של שמפניה Rotari Brut וככרות לחם מחמצת. כוסות ריקות הצטברו, שוליהן מכוסים בליפסטיק אדום ועלה זהב. צלמים סבבו סביב דוגמניות כנעמי קמפבל ובלה חדיד, האמנים אנדראה סרנו, דסטין ילין ושירין נשאט; הקוסם דוויד קופרפילד; וחברים ומודעים אחרים, כולל גלריסטים, עיתונאים ועוד.

הרעש החל להתעמעם כשהאורחים נישקו את אברמוביץ לשלום ואספו את מתנת יום ההולדת שלהם: מהדורות ממוספרות של יציקת שפתיה של אברמוביץ בשוקולד ועלה זהב, נוצרו ע"י Kreemart and Laduree. בהודעה על האירוע נאמר, "הקונספט של אכילת עלה זהב הפך לחשוב עבור אברמוביץ כשקילה כדור זהב לאכול במנזר טיבטי.  פרקטיקה זו, שקורית על פי רוב לאחר תקופה ממושכת של צום והתבודדות, מתועדת במאה ה-6 ועוזרת להגיע לחשיבה מודעת ובהירה.

Brown, A. (2016, December 14). Re: ‘FRIENDS AND ENEMIES’ GATHER AMID SILENCE AND GOLD FOR MARINA ABRAMOVIC’S 70TH BIRTHDAY  (Web log message). Retrieved from http://www.artnews.com/2016/12/14/friends-and-enemies-gather-amid-silence-and-gold-for-marina-abramovics-70th-birthday/

 

מאוריציו קטלן "לא מפחד מאהבה"

בתערוכה שלו All, שהוצגה בגוגנהיים ניו יורק ב-2011, חשבנו ש"הכל" כבר נאמר. אך, כפי שקורה לעתים קרובות בנוגע למאוריציו קטלן, טעינו.

קטלן שהקריירה שלו רצופה ביצירות מעוררות מחשבה, סקנדלים, מהומה והומור חוזר לעבוד. הוא בחר את Monnaie de Paris לתערוכה החשובה ביותר שלו באירופה, והגדולה ביותר מאז הרטרוספקטיבה שלו בניו יורק, שלהי 2011-2012.

בתערוכה באוצרותה של קיארה פריזי, מקבץ של יצירות אמנות שהאימז'ים שלהן נשארים לנצח במחשבתנו, והיא תוצג בסלונים בני המאה ה-18 של Monnaie de Paris. היצירות מציגות את פניו המרובים של קטלן, חסר כבוד, מבריק, מרושע, מצחיק, רציני, פרובוקטיבי, ציני…

"סקנדלים הם רק מקרה, תופעת לוואי. פרשנות הנכפית על העבודות שלי היא הגורמת לסקנדל", אמר פעם מאורציו קטלאן לאוצר מסימליאנו ג'יוני. ובין העבודות רבות ומוכרות, ומאתגרות.

על המוזיאון – במוזיאון המטבעות מוצגת תערוכת קבע של המטבע הצרפתי מני קדם ועד היום.

Maurizio Cattelan Not  Afraid of Love, Monnaie de Paris. Retrieved from https://www.monnaiedeparis.fr/en/exhibits/maurizio-cattelan24br

 

הלן מרטן זוכת פרס טרנר היוקרתי לשנת 2016

muhelenmartenturnerprize1

Clockwise from top left
Photo of Helen Marten Photo by Juergen Teller
Night-blooming genera 2015 (detail), Spun aluminium, airbrushed steel, welded steel, lacquered hardwoods, stitched fabric, handthrown glazed ceramic, leather, glass, feathers, acid etched concrete © The Artist, courtesy Sadie Coles HQ, London, Photography: Annik Wetter, Geneva
Limpet Apology (traffic tenses) 2015 Screen printing and painting on leather, suede, cotton, velvet; stained and sprayed Ash; folded steel; enamel paint on Balsa wood; airbrushed steel; magnets; inlaid Formica; Cherry © The Artist, courtesy Sadie Coles HQ, London, Photography: Annik Wetter, Geneva

 

הלן מרטן אמנית המולטי מדיה בת ה-31, היא הזוכה בפרס טרנר היוקרתי ביותר בבריטניה לאמנות עכשווית, ובנוסף, מענק בסך 25,000 ליש"ט. מאז 1984 הפרס מוענק לאמן/אמנית החיים בבריטניה ועובדים בה, והם בני פחות מחמישים שנה. בין הזוכים בעבר, האמנים וולפגנג טילמנס, כריס אופילי, אניש קאפור, אנתוני גורמלי ועוד

הפרס שנקרא על שמו של הצייר הבריטי ויליאם ג'וזף טרנר מוענק מדי שנה ליצירה בשדה האמנות העכשווית. הפרס מוענק על ידי גלריית טייט, במאמץ לבנות ולמצב את אוסף האמנות בטייט וליצור עניין באמנות עכשווית. מרטן נבחרה מרשימה שכללה את מיכאל דין, ג'וזפין פרייד ואנתיאה המילטון, שאף הם יקבלו סכום בן 6,200 ליש"ט כל אחד, ושיחד עם מרטן יופיעו בתערוכה בטייט בריטיין שתפתח ב-2 בינואר 2017.

בראש צוות השופטים עמד מנהל הטייט בריטיין אלכס פרקוורסון וכן מנהלי מוזיאונים ואוצרים מגרמניה, הולנד ובריטניה. מרטן זכתה בפרס בהתבסס על תערוכת היחיד שלה  “Eucalyptus Let Us In”           ב-Greene Naftali ניו-יורק, כשם שLunar Nibs, התערוכה שהיא הציגה בביאנלה ה-56 בוונציה בשנת 2015. מרטן זכתה בחודש שעבר ב-Hepworth Prize לפיסול, אליו מצורף סכום בן 30,000 ליש"ט. מרטן הכריזה שתחלוף את כספי שני הפרסים עם אמנים אחרים שהתחרו לצידה.

Tate (2016, December, 5).  HELEN MARTEN WINS TURNER PRIZE 2016. Retrieved from  http://www.tate.org.uk/about/press-office/press-releases/helen-marten-wins-turner-prize-2016

"אנו חיים בתקופה ניהיליסטית, חלל ריק וריקני שנפתח כשהתקווה מוחלפת בפחד" תערוכה חדשה לקארה ווקר

13163.jpg

The Republic of New Afrika at a Crossroads, 2016. Photograph: The Cleveland Museum of Art, purchase from the J. H. Wade Fund, courtesy of the artist and Sikkema Jenkins & Co. © Kara Walker, photo: Jason Wyche 2016.54.a & b

עבודותיה של האמנית האפריקן-אמריקאית קארה ווקר עוסקות באופן אירוני וביקורתי בשאלות של היסטוריה, זיכרון, זהות אתנית וייחוד תרבותי בחברה פוסט-קולוניאלית ורב תרבותית, בצד שאלות של זהות נשית בחברה פוסט-פמיניסטית.

סט מסוים של ציפיות קיים בכל תערוכה של יצירותיה של ווקר, שיצירתה המעוררת מחשבה באשר לפער בין שחורים ולבנים באמריקה המקוטבת, מרעידה עולמות. ככזו, The Ecstasy of St Kara התערוכה החדשה של ווקר במוזיאון קליבלנד לאמנות, אינה מאכזבת. רישומים גדולים, אמיצים בגרפיט ופחם ממלאים שני חללים ומציעים קטלוג עגום של השפלה קשה. The Republic of New Africa at a Crossroads, יצירה ענקית בת שני פנלים מאזכרת שם של קבוצה שחורה אידיאליסטית ובדלנית, שבה הטרור קיים – רחם מדממת, דגלי הקונפדרציה מוכתמים בדם – עולים מערפל אפור; או Easter Parade in the Old Country, טריפטיך עצום ששיאו באישה אפריקנית, נעולה בקולר ברזל , מובלת בשרשרת הנתונה בידיו של איש לבן אדיש, ותינוקה נגרר מאחוריה.

ברם, אין זו ווקר שאנו מכירים. האמנית עלתה כמטאור ב-1994, בעבודה שנקראה Gone: An Historical Romance of a Civil War as it occurred between the Dusky Thighs of One Young Negress and Her Heart. כשהעבודה הוצגה ב-Drawing Center בניו יורק, הקהל נדהם מהקרע שבין הצורה שווקר בחרה להשתמש – דמויות-צלליות היכולות להיראות עממיות, בחירה שהינה  קשורה לתחום שבו בחרה –האמריקאי מהדרום, והתוכן שהיא עוסקת בו: אונס וביתור של נשים וילדים אפריקן אמריקאיות ע"י אדונים לבנים עליזים, וגברים שחורים שנרצחו בלינץ ונתלו על ענפי עץ.

ב-1996 קארה השתתפה כאחת מהאמניות הצעירות ביותר בקרן מקארתור (היא היתה בת 27). זו המסגרת לחקר ממושך שיהפוך לחותם המאפיין אותה – עיסוק במוראות החיים האמריקאים העכשוויים.

העבודה "האקסטזה של סט קארה" מרחיבה ומעמיקה משימה זו. התערוכה התפתחה ממענק מחקר באקדמיה האמריקאית ברומא, בה שהתה ברזידנסי מטעם Roy Lichtenstein Artist. ווקר כתבה במאמר מקדים לתערוכה שרזידנסי זה נתן לה ריחוק מבורך מהקטסטרופות המצטברות ביחסים הבין גזעיים בשנים האחרונות: רשימה גדלה של גברים שחורים צעירים שנהרגו ע"י המשטרה. ווקר החלה ליצור את כל העבודה שלה בתחילת שנה זו, כשעלייתו של דונאלד טראמפ לשלטון נראתה מרוחקת. כעת עם טראמפ המאתגר בנושא זכויות האזרח, עבודתה של ווקר מקבלת הילה "מפחידה" של ראיית הנולד.

מזועזעת מהקלות שבה גברים צעירים שחורים נהרגו ע"י המשטרה, האמנית נלכדה בחרדות של אומה אחוזת טירוף, והיא מציעה שהעלייה המהירה באלימות הופיעה בשל בחירתו של ברק אובמה לנשיאות, ומאחר והוא נתפס כאחר.

בתערוכה בקליבלנד, הנרטיבים של ווקר מערבים טיפול גרוטסקי בעבדות ובתהום החברתית שנפערה כאן וכעת, ותופסים שני חדרים גדולים מלאים בחוסר שקט עכור. תערוכה זו של ווקר כבעבר מוצגת עם אזהרה מתוכן מיני ואלים.

רישום עצום מידות, Securing a Motherland Should Have Been Sufficient מתאר אישה שחורה, חסרת חלק עליון, הולמת בציפורניה בשלד של ספינה עצומה. האזכור לתיבת נוח, ברור, אך ווקר מטעינה זאת במציאויות מכוערות. מחוץ למבנה, מצבור של גופות הן של חיים והן של מתים מתכחשים להבטחת הישועה שבספינה, מתפאורה כעורה לאידיאליזם "המרופט" של ההבטחה שלא מומשה של הדמוקרטיה האמריקאית.

וכך עבודתה של ווקר נראית פחות כביקורת של הסדר החברתי הפגום, ויותר הבעת חרדה באשר למה שעלול לבוא. "אנו חיים בתקופה ניהיליסטית, חלל ריק וריקני שנפתח כשהתקווה מוחלפת בפחד", היא כתבה.

6774

Kara Walker at work. Photograph: Ari Marcopoulos

Whyte, M.(2016, November 22). Re:  Why Kara Walker's incendiary slavery art is as relevant as ever Murray Whyte. Retrieved from https://www.theguardian.com/artanddesign/2016/nov/22/kara-walker-ecstasy-st-kara-cleveland-museum-of-art