"חמניות", וינסנט ואן גוך

בין השנים 1888-1889 וינסנט ואן גוך יצר אחת מסדרות הציורים הידועות ביותר בעולם – שבע וריאציות של ציורי חמניות. כיום חמש מיצירות מופת אלה תלויות בחמישה מוזיאונים לאמנות בעולם: הגלריה הלאומית, לונדון, מוזיאון ואן גוך, אמסטרדם, נויה פינקוטקה, מינכן, מוזיאון פילדלפיה לאמנות, Seiji Togo Memorial Sompo Japan Nipponkoa Museum of Art, Tokyo.  ואן גוך ידוע בשל החיוניות הרבה של עבודותיו המאופיינות במשיכת מכחול אקספרסיבית ובצבע עז ובוהק.

את הוורסיה בגלריה הלאומית,  לונדון,  צייר ואן גוך בארל באוגוסט 1888. חמישה עשר פרחי חמניות בכלי חרס כנגד רקע צהוב עז. חלק מהפרחים הינם רעננים, מוקפים בהילות מהבהבות, עם עלי כותרת מעין להבה. אחרים מתחילים לנבול. היצירה שהוכנסה לאוסף הגלריה ב-1924 מעניקה טוויסט צבעוני, דינמי למסורת הארוכה של ציור טבע דומם מהמאה ה-17 ואילך וזוכה לפופולריות רבה.

הציור הראשון בסדרת ציורי "החמניות", כעת באוסף פרטי,  מתואר לעתים כציור החמניות "הלא ידוע" של האמן; מוצגים בו שלושה פרחים פורחים בצהוב כתום בכד עם גלזורה ירוקה כנגד רקע טורקיז. צירו זה הוצג ב-1948, כשהושאל למוזיאון קליבלנד לאמנות לחודש.

ציור שני, ובו מוצגים שלושה פרחים בכד ושלושה פרחים על השולחן בחזיתו של קיר בכחול מלכותי עשיר, נהרס ב-1945 במהלך ההפצצות האמריקאיות על העיר היפנית Ashiya. ציור שלישי דומה לזה בגלריה הלאומית, אך עם ארבע עשרה חמניות ורקע טורקיז, הינו בנויה פינקוטקה במינכן.

ואן גוך צייר לראשונה חמניות בקיץ 1886. שנתיים לאחר מכן, ב-1888, שב לצייר "חמניות" לאחר שהתיישב בארל, בפרובנס. הוא הוזמן ע"י הצייר פול גוגין, אותו העריץ לחבור אליו לסטודיו בדרום, והחל לצייר חמניות על מנת להאיר את הפנים הצבוע בלבן של הבית הצהוב שהוא שכר ב-2 Place Lamartine לא רחוק מתחנת הרכבת של העיר.

החלום של ואן גוך היה להקים מושבת אמנות בארל, והוא נרגש להגעת גוגין, הגיבור שלו, לחבור אליו בארל. שניים מציורי החמניות (הוורסיות בלונדון ובמינכן) נעשו על מנת לעטר את חדר השינה של גוגין במעין ברכת ברוך הבא לביתו.

צהוב עבור ואן גוך, היה אמבלמה של אושר. בספרות ההולנדית, החמנייה היתה סמל למסירות, דבקות ונאמנות. גוגין חבר לואן גוך באוקטובר 1888, אך ההתנסות שלהם בחיי קומונה לא ארכה זמן רב. השניים לא הסכימו באשר לדברים רבים, וכפי שגוגין אמר, "לבטח לא באשר לציור". גוגין עזב כועס בכריסטמס 1888, וואן גוך סבל מהתמוטטות.

בינואר 1889, ואן גוך חזר למוטיב החמניות, וצייר שלוש ורסיות נוספות (כעת בטוקיו, אמסטרדם ופילדלפיה). שתיים מאלה (אמסטרדם ופילדלפיה) היו אמורות להיתלות משני צדי הפורטרט של אוגוסטין רולין, חברו של ואן גוך, מעין טריפטיך באקט של נחמה. מכל מקום בחודשים שלאחר מכן, מצבו של ואן גוך התדרדר והוא שם קץ לחייו ביולי 1890. עבור רבים, השנים האחרונות לחייו מייצגות את שיא ההישג האמנותי שלו, ו"החמניות", אות לכישרון שלו. בהקשר ל-Martin Gayford מחבר הספר הבית הצהוב, גוגין התלהב מהחמניות, שהוא שב ושיבח וביקש כמתנה. שנים מאוחר יותר, באוקיינוס הפסיפסי, גוגין עצמו צייר מס' ציורי חמניות כהומאז'.

ואן גוך (1853-1890), יליד הולנד ובנו של כומר, הינו כיום אחד מהציירים הפוסט אימפרסיוניסטים הפופולאריים ביותר, אף שלא זכה להערכה ניכרת במהלך חייו. בשנת 1873 הגיע ללונדון, ושנה לאחר מכן הגיע לראשונה לפריס. הוא החל לצייר ב-1883, לאחר שעבד בעבודות שונות. בשנים 1885-1886 פקד את האקדמיה באנטוורפן והושפע מהדפסים יפניים ומיצירתו של פטר פול רובנס. עם שובו לפריס פגש אמנים כאדגר דגה, פול גוגין וז'ורז' סרה, וכתוצאה פלטת הצבעים בה השתמש התבהרה. הטראומות שחווה במהלך חייו, ומתועדות במכתביו, נוטות לשלוט ולעוות לעתים תפיסות אודות האמנות שלו.

ב-14 באוגוסט 2017, באירוע מקיף בפייסבוק, הציורים אוחדו באופן וירטואלי בשיתוף פעולה ייחודי בין המוזיאונים. המיזם התבסס על חמש אפיזודות שהוצגו ע"י מומחי אמנות מובילים.

Van Gogh Sunflowers Live Five masterpieces on three continents united on Facebook Retrieved from https://vangoghsunflowers.atavist.com/

20863304_10159132291765557_6657260090094661853_o

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s